Melakhim I 21 – מלכים א כא‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּיִזְרְעֶ֑אל אֵ֚צֶל הֵיכַ֣ל אַחְאָ֔ב מֶ֖לֶךְ שֹׁמְרֽוֹן׃

And it came to pass after these things, that Naboth the Jezreelite had a vineyard which was in Jezreel, by the palace of Ahab, king of Samaria.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה בָּתַר פִתְגָמַיָא הָאִלֵין כַּרְמָא הֲוָה לְנָבוֹת יִזְרְעֶאלָה דִי בְיִזְרְעֶאל בִּסְטַר הֵיכָלָא דְאַחְאָב מַלְכָּא דְשֹׁמְרוֹן.

כרם היה לנבות היזרעאלי – כתיב כבד את י״י מהונך ממה שחננך שאם היה קולך נאה עבור לפני התיבה. חייא בן אחותו של ר׳ אלעזר הקפר היה קולו נאה והיה אומר לו חייא בני עמוד וכבד את י״י ממה שחננך. נבות היה קולו נאה והיה עולה לירושלים והיו כל ישראל מתכנסין לשמוע את קולו, פעם אחת לא עלה והעידו עליו בני בליעל ואבד מן העולם מי גרם לו על ידי שלא עלה לירושלים בראייה לכבד את הקב״ה ממה שחננו למה שכבר אמרה תורה ולא יחמוד איש את ארצך אימתי בעלותך.

רמז רכב

כתיב לא יחמוד איש את ארצך, מעשה באחד שהניח את בדיו בא ומצא אריות סובבין אותן, מעשה באחד שהניח בית של תרנגולין ובא ומצא חתולים מקורעין וחכינא כריכא קורקוסיי. ר׳ פנחס משתעי הדין עובדא תרין אחין באשקלון הוו להו מגירין נוכראין אמרין כדו אילין יהודאין סלקין לירושלם ואנן נסבין כל מה דאית להון, מן דסלקין זימן להם הקב״ה תרין מלאכים נכנסין ויוצאין בדמותן מן דנחתין שלחון להון מאן שבקתון לגו ביתא אמרין ולא חד בר נש, אמרין בריך הוא אלהא דיהודאי דלא שבקון ליה ודלא שביק להון.

ויהי אחר הדברים האלה – עוד אחרת לקרב מיתתו.

After these things [this occurred]. Yet another [incident] to bring his death near.

ויהי אחר הדברים – עוד אחרת לקרב מיתתו.

אשר ביזרעאל – הכרם שהיה לו ביזרעאל, ולאחאב היה היכל ביזרעאל כמו שכתוב למטה.

כרם נבות – ביזרעאל היה אחר היכל אחאב, וכן מוכיח לפנים.

ויהי אחר הדברים וגומר. כוונת הספו׳ להודיע שעם היות שראה אחאב את מעשה ה׳ כי נורא הוא אשר עשה עמו להפליא במלחמות בן הדד, לא נמנע מחטוא בענין נבות היזרעאלי, כי הסכים על הריגתו בעצת אשתו כדי לירש את כרמו, וגם כוון שנית בזה להודיע שאחאב חמל על בן הדד כמו שחמל שאול על אגג מלך עמלק, ובזה היה מהרשע, לפי שרחמי רשעים אכזרי, ולא חמל על נבות היזרעאלי מבני ישראל שהרגו לגזול את כרמו, ובזה היה מוסיף על חטאתו פשע שהרג את הצדיק ומלט את האויב הרשע, ועל כדומה לזה אמר דוד (תהלים ז׳ כ׳) אם גמלתי שולמי רע, ר״ל שהיה גומל רע לאשר היה בשלום עמו, ואחלצה צוררי ריקם, ואם חלץ הצר הצורר ריקם בלי סבה, יהיה מהעונש על זה שירדוף אויב נפשו וישג וירמוס לארץ חייו וכבודו לעפר ישכן סלה, וכל זה נתקיים באחאב. ולכוון אל קשר הספורים האלה וייחסם אמר כאן אחר הדברים האלה. וזכר שהיה לנבות כרם אחד ביזרעאל אצל היכל המלך שהיה גם כן ביזרעאל.

אשר ביזרעאל – אשר עמד ביזרעאל.

אצל היכל אחאב – אשר היה לו ביזרעאל.

השאלות:

למה כפל לנבות היזרעאלי, אשר ביזרעאל, ולמה דייק לקראו בשם מלך שומרון, בכלל הספור יפלא למה לא לקח אחאב את הכרם מידו ביד חזקה ממשפטי המלוכה כמ״ש ואת כרמכם יקח ונתן לעבדיו וכ״ש לעצמו.

כרם היה לנבות היזרעאלי כי הגם שלפעמים יערב לב מלך לקחת כרם או שדה וכמ״ש ואת כרמיכם יקח ונתן לעבדיו, הלא זה ממשפטי המלוכה אם הדבר צריך לצורך המלוכה, כגון שלוקח מס לשלם בו לאנשי צבאותיו שזה מתועלת הכללי אשר כל בני המדינה צריכים לישא בעול המדינה, והאיש הבלתי נושא בעול רשות ביד המלך לקחת נחלתו ולכופו בחזקה. וכן אם היה הכרם הזה בשומרון אצל בית המלכות, שאחר שבית המלכות שבשומרון היה ענין כללי לתועלת הכלל, כי שומרון היתה עיר הבירה וצריך שבית המלכות יהיה מפואר בכל עוז וזה לכבוד האומה ותועלתה אם היה לוקחו הכרם אין רע, לכן אמר כי הכרם היה ביזרעאל, ואחאב היה מלך שומרון ר״ל שומרון היתה עיר מלכותו, לא יזרעאל, והיכלו אשר ביזרעאל אינו בית מלכות רק היכל שלו לא מצד שהוא מלך.

אשר ביזרעאל – לא בלבד נולד ביזרעאל רק גם מושבו שם, וא״כ לא היה נהנה בכרמו שבשומרון, או היה משכירו לאחרים והיה יכול ג״כ להשכירו לאחאב.

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עשה אחאב מעשה רע נוסף שקירב את מיתתו¹, וכך היה המעשה: כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי – תושב יזרעאל אֲשֶׁר נמצא² (הכרם) בְּיִזְרְעֶאל, וכרם זה היה אֵצֶל – ליד הֵיכַל פְּרָטִי³ שהיה לְאַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן ביזרעאל⁴:

1. רש״י.

2. רד״ק, מצודת דוד.

3. שכן היכלו המלכותי היה בשומרון, והכתוב ציין זאת שכן אע״פ שמלך פורץ גדר ומותר לו לקחת מאדם את רכושו, הוא רק לצורך המלכות אבל לא לצורך עצמו, ולכן אחאב נענש, מלבי״ם.

4. מצודת דוד.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וַיְדַבֵּ֣ר אַחְאָ֣ב אֶל⁠־נָב֣וֹת ׀ לֵאמֹר֩ ׀ תְּנָה⁠־לִּ֨י אֶֽת⁠־כַּרְמְךָ֜ וִיהִי⁠־לִ֣י לְגַן⁠־יָרָ֗ק כִּ֣י ה֤וּא קָרוֹב֙ אֵ֣צֶל בֵּיתִ֔י וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ תַּחְתָּ֔יו כֶּ֖רֶם ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ אִ֚ם ט֣וֹב בְּעֵינֶ֔יךָ אֶתְּנָֽה⁠־לְךָ֥ כֶ֖סֶף מְחִ֥יר זֶֽה׃

And Ahab spoke to Naboth, saying, "Give me your vineyard, that I may have it for a garden of herbs because it is near to my house. And I will give you for it a better vineyard than it, or, if it seems good to you, I will give you its worth in money.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּמַלֵל אַחְאָב עִם נָבוֹת לְמֵימַר הַב לִי יַת כַּרְמָךְ וִיהִי לִי לְגִנַת יַרְקָא אֲרֵי הוּא קָרִיב לְבֵיתִי וְאֶתֵּן לָךְ חִלוּפֵיהּ כַרְמָא דְטַב מִינֵיהּ אִם תַּקִין בְּעֵינָךְ אֶתֵּן לָךְ כַּסְפָּא דָמוֹהִי מַה דְשָׁוֵי.

מחיר זה – הכרם הזה.

The worth of this one. This vineyard.⁠¹

1. Achov did not attempt to take this vineyard by force because he was afraid of a popular rebellion if he were to act unjustly (Radak).

מחיר זה – מחיר הכרם הזה.

לגן ירק – הוא העשב שהוא מאכל האדם, או עשבים שיש להם ריח טוב ומנהג לעשות מהם גן בחצר הבית או אחורי הבית.

מחיר זה – מחיר כרם זה, כלומר מה שישוה אם תרצה למכור בכסף.

ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו – רוצה לומר: אם לא תחפוץ למכור נחלותיך אתן לך כרם אחר טוב ממנו ואם תתרצה למכרו אתן לך כסף מחירו.

(ב-ג) הל״ה הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיקשה את לבו הלא תראה מה שקרה לנבות מפני הקשותו לבו שלא נתרצה להחליף כרמו למלך בכרם טוב ממנו ולא רצה גם כן למסרו אליו.

וששאל המלך מנבות שיתן לו את כרמו לעשות בו גן ירק סמוך להיכלו, כמו שעושים המלכים פרדסים בבתיה׳, ושיתן לו המלך כרם אחד טוב ממנו, ואם לא ירצה כרם וירצה למכרו יתן לו כסף מחירו.

מחיר – דמיו, ערך שויו.

לגן ירק – לגדל בו הירק.

אם טוב בעיניך – אם חפץ אתה יותר בממון.

מחיר זה – מחיר כרם זה.

וידבר וגם לא רצה את כרמו לצורך איזה דבר כללי רק רצה לעשות ממנו גן ירק, באופן שרצה להשחית עצי הכרם (שהוא איסור) לזרוע בו ירק, ולא נתן בו שום טעם של תועלת רק מצד שקרוב אל ביתו והנה אחאב שהיה עוע״א היה דרכו להעמיד הבעל על הגן שלו, כמ״ש ותחפרו מהגנות אשר בחרתם, המתקדשים והמטהרים אל הגנות, (וכ״כ התוס׳ בסנהדרין (דף כ׳ ע״ב) שלכן לא רצה לתתו לו מפני שרצה לעשות בו ע״ז, וגם כתבו שאף למ״ד כל האמור בפ׳ מלך היה מותר בו, זה רק אם לוקח הכרם לצורך עבדיו לא לעצמו, ועוד כתבו שזה אם הכרם אינו נחלת אבות), וא״ל אם לא תרצה לתתו בעבור שצריך לך לכרם,

אתנה לך כרם טוב ממנו, ואם טוב בעיניך למכרו אתנה לך כסף.

לגן ירק – לזרוע בו ירקות לאכלה, או לשמח עינים בירק דשא שבו.

קרוב אצל – לא בלבד קרוב כי גם סמוך הוא לביתי.

מחיר – דמי שכירות, או מכירה, והברתו נוטה להברת מכר.

וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן לגדל בו¹ יָרָק (כפי שהיה נהוג לעשות בחצרות הבתים²) כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל לְבֵּיתִי³, אם לא תחפוץ למכור נחלתך⁴ וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו – במקומו כֶּרֶם טוֹב יותר מִמֶּנּוּ, וְאִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ ממון יותר מאשר כרם אחר⁵ ותתרצה למכור לי אותו⁶ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף בשווי⁷ מְחִיר כרם⁸ זֶה:

1. מצודת דוד.

2. רד״ק.

3. ולא רצה את כרמו לצורך איזה דבר כללי רק רצה לעשות ממנו גן ירק, באופן שרצה להשחית עצי הכרם (שהוא איסור) לזרוע בו ירק, ולא נתן בו אחאב שום טעם של תועלת רק מצד שהכרם קרוב אל ביתו, והנה אחאב שהיה עובד עבודת אלילים היה דרכו להעמיד את הבעל בתוך הגן שלו, ולכן לא רצה נבות לתתו לו מפני שרצה לעשות בו אחאב ע״ז, מלבי״ם.

4. רלב״ג.

5. מצודת דוד.

6. רלב״ג, מלבי״ם.

7. מצודת ציון.

8. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וַיֹּ֥אמֶר נָב֖וֹת אֶל⁠־אַחְאָ֑ב חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיְהֹוָ֔הי״י֔ מִתִּתִּ֛י אֶת⁠־נַחֲלַ֥ת אֲבֹתַ֖י לָֽךְ׃

And Naboth said to Ahab, "Far be it from me, from Hashem, that I should give the inheritance of my fathers to you.⁠"

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר נָבוֹת לְאַחְאָב חָס לִי מִן קֳדָם יְיָ מִלְמִתַּן יַת אַחֲסָנַת אֲבָהָתַי לָךְ.

מתתי – במחיר כסף או חליפין.

חלילה לי מיי – זה הקדמה מפורסמת לא מושכלת, וכאלה רבות בספרים והנביאים כותבים הכל כדי שנבין מה בין המושכלות ובין המפורסמות, והבן זה מאד. ובאור זה הכלל אוצר י״י יבוא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ושהשיבו נבות חלילה לי׳ מיי׳ מתתי את נחלת אבותי לך, ואחשוב שהיתה כוונתו שאחרי שהתורה צותה (ויקרא כ״ה כ״ג) שהארץ לא תמכר לצמיתות ותמיד יהיה כל חלק מהארץ ביד יורשיה, כמו שבא בחלוקת הארץ לבית אבותם, שמפני זה יהיה עון פלילי בתתו את כרמו לא במחיר כסף ולא בחליפין כרם אחר, אחרי שהיה נחלת אבותיו מזמן חלוקת הארץ, וז״ש חלילה לי מיי׳, לפי שנבות חשב שיי׳ אסר זה והיה רע בעיניו להיותו נחלת אבותיו:

חלילה לי מה׳ – חולין הוא לי, בעבור מצות ה׳, שאמרה התורה: והארץ לא תמכר לצמיתות (ויקרא כ״ה:כ״ג).

השאלות:

למה אמר חלילה לי מה׳ כאלו יעשה בזה עון פלילי.

ויאמר נבות הנה מלבד שנבות לא רצה למכור את נחלת אבותיו, דבר אל אחאב דברים הנוקבים עד חדרי בטן, במ״ש חלילה לי מה׳ מתתי את נחלת אבותי לך רצה להוכיח בזה את אחאב שעזב נחלת אבותיו, שהוא ה׳ אלהי אבותיו, שהוא הנחלה היותר יקר מנחלת שדה וכרם שהם רק לחיים הזמנים, אבל האמונה והתורה היא נחלת הנפש, והוא עזבם בלא כסף ובלא מחיר, ולהוכיח על פניו אמר חלילה לי מתתי את נחלת אבותי, הזכיר לו איך יקר בעיני איש נלבב נחלת אבותיו אף נחלה זמנית משדה וכרם, וכ״ש נחלה נפשיית, ובמ״ש חלילה לי מה׳ – שלא היה לו להזכיר בזה שם ה׳ רמז כי אחר שאתה תעמיד על הגן את ההבל והבעל, חלילה לי מה׳ אשר הוא נחלת אבותי, בו בטחו אבותי ויהי נחלתם, ואיך אתנהו לך לבעל ואשרה.

לך – אם היה ממאן נבות למכור או להשכיר נחלת אבותיו אולי לא היה אחאב זעף על הדבר, רק מפני שהוסיף תיבת לך, כלומר לאחרים אתננה אך לא לך.

וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיהוָה¹ אשר ציווה שהארץ לא תימכר לצמיתות² מִתִּתִּי – מלתת בכסף או בהחלפה³ אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ:

1. והנה מלבד שנבות לא רצה למכור את נחלת אבותיו, ידע שאחאב רוצה את הכרם לעשות בו גן לעבודה זרה ודיבר אל אחאב דברים נוקבים ורצה להוכיחו שעזב את ה׳ אלהי אבותיו, שהוא הנחלה היותר יקרה מנחלת שדה וכרם ולכן אמר חלילה לי מה׳, מלבי״ם.

2. ויקרא כה׳ כג׳, רש״י.

3. רד״ק.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) וַיָּבֹא֩ אַחְאָ֨ב אֶל⁠־בֵּית֜וֹ סַ֣ר וְזָעֵ֗ף עַל⁠־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֣ר אֵלָ֗יו נָבוֹת֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔י וַיֹּ֕אמֶר לֹא⁠־אֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶת⁠־נַחֲלַ֣ת אֲבוֹתָ֑י וַיִּשְׁכַּב֙ עַל⁠־מִטָּת֔וֹ וַיַּסֵּ֥ב אֶת⁠־פָּנָ֖יו וְלֹא⁠־אָ֥כַל לָֽחֶם׃

And Ahab came into his house sullen and enraged because of the word which Naboth the Jezreelite had spoken to him, that he had said, "I will not give you the inheritance of my fathers.⁠" And he lay down upon his bed, and turned his face away and would not eat bread.

תרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתָא אַחְאָב לְבֵיתֵיהּ נְסִיס וְדַוָי עַל פִּתְגָמָא דְמַלֵיל עִמֵיהּ נְבוֹת יִזְרְעֶאלָה וַאֲמַר לָא אֶתֵּן לָךְ יַת אַחְסָנַת אֲבָהָתָי וּשְׁכִיב עַל עַרְסֵיהּ וְאַסְחַר יַת אַפּוֹהִי וְלָא אֲכַל לַחֲמָא.

ויסב את פניו – הסב פניו אל הקיר.⁠¹

1. השוו ללשון הפסוק במלכים ב כ׳:ב׳.

לא אתן לך את נחלת אבותי – ובעבור זה בערה בו חמתו, כי מעתה לא יוכל לקנותה בשום עניין, כי לו היה טוען רב הדמים מיד שהיה רוצה לפתוח ידו לו היה נעשה, אבל טען נחלת אבות.

וישכב על מטתו – הנה מרוב הכעס לא רצה שיהיה לו עסק עם האנשי׳ אבל שכב על מטתו והסב פניו אל הקיר שלא ירא׳ האנשי׳ בבאם לפניו ומרוב הכעס גם כן לא רצה לאכול.

וזכר הכתוב שאחאב בא אל ביתו סר וזעף, כי לא רצה לקחת את הכרם בחזקה וסר מזה, והיה זעף על אשר לא נעשה בזה כרצונו, והיה זעף גם כן על הדברים אשר דבר אליו נבות שלא יתן את נחלת אבותיו, וכאלו העיר בזה שהמלכות שהיה בידו לא היה כראוי אחרי שלא היה נחלת אבותיו:

ויסב – החזיר פניו אל הקיר, כדרך המיצר ודואג.

השאלות:

למה בא סר וזעף ולא אכל לחם, והוא לא דבר אליו דברים קשים רק לא רצה לעזוב נחלת אבותיו ומה כל הרעש הזה, ולמה כפל אשר דבר אליו ויאמר.

ויבא אחאב לא נתפעל על שלא רצה לתת לו הכרם, רק על הדברים שדבר, שבזה בזהו על עזבו נחלת אבותיו ואלהי ישראל, וגם כי נגעו הדברים בלבו כדרך הרשעים שמלאים חרטה, כי הוסר בדברים, וז״ש שבא סר וזעף שהיה רוחו סרה מאתו, לא על גוף המעשה שלא השיג הכרם רק על הדבר אשר דבר אליו (ר״ל אחר שכוונת הדבור היה לקלוע אליו למטרה במ״ש לא אתן לך את נחלת אבותי) – שידע שבאמירה זו דבר אליו דברי תוכחה, ולכן שכב על מטתו ולא אכל לחם מרוב צערו.

על מטתו – כמשפט בני קדם שיש להם סביב סביב לקירות חדרי ביתם מטות קטנות (דיואן) ועליהן יושבים ביום וישנים בלילה.

ויסב את פניו – לקיר כאיש זעף שאינו רוצה לראות פני שום אדם.

וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר¹ וְזָעֵף וְכָעוּס² מאוד³ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר⁴ אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר – כשאמר לו לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתָי, ומרוב כעס לא רצה להיות בחברת אנשים⁵ וַיִּשְׁכַּב אחאב עַל מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אל הקיר⁶ כדרך המיצר ודואג⁷, וְמרוב כעסו⁸ גם לֹא אָכַל לָחֶם – מאכלים:

1. שרוחו סרה ממנו, רש״י בפרק כ׳ פס׳ מג׳.

2. מצודת ציון בפרק כ׳ מס׳ מג׳.

3. רלב״ג בפרק כ׳ פס׳ מג׳.

4. מלבי״ם מבאר כי לא נתפעל אחאב על שלא רצה נבות לתת לו את הכרם, אלא מהדברים שדיבר, שבזה בזהו על עזבו נחלת אבותיו ואלהי ישראל, וגם שהדברים נגעו בליבו, כי אחאב לא היה בטוח בצדקת דרכו כדרך הרשעים שכל ימיהם מלאים חרטות.

5. רלב״ג.

6. רד״ק.

7. מצודת דוד.

8. רלב״ג.

תרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) וַתָּבֹ֥א אֵלָ֖יו אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֑וֹ וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מַה⁠־זֶּה֙ רוּחֲךָ֣ סָרָ֔ה וְאֵינְךָ֖ אֹכֵ֥ל לָֽחֶם׃

But Jezebel his wife came to him, and said to him, "Why is your spirit so sullen, that you eat no bread?⁠"

תרגום יונתןרד״קרלב״גמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתַת לְוָתֵיהּ אִיזֶבֶל אִתְּתֵיהּ וּמַלֵילַת עִמֵיהּ מַה דֵין רוּחָךְ סַטְיָא וְלֵית אַתְּ אָכֵיל לַחְמָא.

מה זה רוחך סרה – כמו: סר וזעף (מלכים א כ׳:מ״ג) שפירשנו, ותרגומו: נסיס.

מה זה רוחך סרה – רוצה לומר: מה זה רצונך נוטה ממנהגה.

רוחך סרה – סר ממך הרצון והדבור, כמו רוח אחרת (במדבר י״ד:כ״ד), וכמו: ברוח שפתיו (ישעיהו י״א:ד׳).

רוחך סרה – וכן למעלה סר וזעף, אולי מלשון ארמי שבאש יתורגם בו סרי, וכן פירשו הכל סר יחדו נאלחו (תהלים י״ג), רוחך כלו׳ אומץ לבך באש ונפל (אל יפל לב אדם עליו, שמואל א׳ י״ז:ל״ב), והפכו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם (יהושע ב׳:י״א), וסר בלב וזעף בפנים.

וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו מַה זֶּה – מפני מה רוּחֲךָ סָרָה ואתה לא מתנהג כהרגלך¹, אתה סר וזעף² ואין לך חשק לדבר³, וְגם אֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם מאכלים:

1. רלב״ג.

2. רד״ק.

3. כך משמע ממצודת דוד.

תרגום יונתןרד״קרלב״גמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) וַיְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֗יהָ כִּֽי⁠־אֲ֠דַבֵּ֠ר אֶל⁠־נָב֨וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֜י וָאֹ֣מַר ל֗וֹ תְּנָה⁠־לִּ֤י אֶֽת⁠־כַּרְמְךָ֙ בְּכֶ֔סֶף א֚וֹ אִם⁠־חָפֵ֣ץ אַתָּ֔ה אֶתְּנָֽה⁠־לְךָ֥ כֶ֖רֶם תַּחְתָּ֑יו וַיֹּ֕אמֶר לֹא⁠־אֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶת⁠־כַּרְמִֽי׃

And he said to her, "Because I spoke to Naboth the Jezreelite and said to him, 'Give me your vineyard for money; or if it pleases you, I will give you another vineyard for it' and he answered, 'I will not give you my vineyard.'"

תרגום יונתןרד״קמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּמַלֵיל עִמָהּ אֲרֵי מַלְלֵית עִם נָבוֹת יִזְרְעֶאלָה וַאֲמַרִית לֵיהּ הַב לִי יַת כַּרְמָךְ בְּכַסְפָּא אוֹ אִם רָעֵי אַתְּ אֶתֵּן לָךְ כַּרְמָא חִלוּפוֹהִי וַאֲמַר לָא אֶתֵּן לָךְ יַת כַּרְמִי.

כי אדבר – עתיד במקום עבר, ורבים כמוהו. או הוא בלשון הוה, כלומר הייתי מדבר לו זה הדבר.

אדבר – כמו דברתי, עתיד במקום עבר.

השאלות:

למה כפל כי אדבר אל נבות, ואומר לו, וכן למה לא ספר מ״ש לא אתן לך את נחלת אבותי שבזה יצדק נבות בעיניה.

וידבר הנה הגם שבודאי ספר לאיזבל כל הדברים שנפלו ביניהם, בכ״ז לא רצה לגלות לה שרוחו סרה על הדיבור הפרטי הזה שהיה לו תוכחת מוסר ממ״ש לא אתן את נחלת אבותי, כי לא רצה להראות בפני איזבל שעוד יש רשף בלבו להתפעל מדברים כאלה וכי עודנו זוכר באלהי אבותיו, ולכן א״ל שעיקר כעסו על שאמר לא אתן לך את כרמי – על שלא השיג הכרם, וז״ש כי אדבר אל נבות ואומר לו – במ״ש כי אדבר ספר לה פרטי הדברים כמו שהיו, וסיים דבריו ואני כועס יען כי ואומר לו תנה לי את כרמך ויאמר לא אתן לך את כרמי – ר״ל על יתר הדברים לא אשית לב רק על שלא השגתי הכרם.

את כרמי – ולא אמר נחלת אבותי המקטין רעת מיאון נבות להשכיר או למכור נחלתו היקרה בעיניו, וידוע כמה יקרה בימי קדם ירושת האבות בעיני איש ואיש עד שלהוראת עם בחיר ה׳ קוראו נחלתו.

וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ אחאב, אני מתנהג כך כִּי משום אֲדַבֵּר – שדיברתי¹ אֶל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף, אוֹ אִם חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו, וַיֹּאמֶר לי נבות לֹא אֶתֵּן² לְךָ אֶת כַּרְמִי:

1. רד״ק, מצודת ציון.

2. ולאיזבל לא סיפר כי הוא כועס על התוכחה של נבות, שלא להראות לה שעדיין הוא זוכר את אלהי אבותיו אלא רק אמר שהוא כועס על שלא נתן לו את הכרם, מלבי״ם.

תרגום יונתןרד״קמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וַתֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֔וֹ אַתָּ֕ה עַתָּ֛ה תַּעֲשֶׂ֥ה מְלוּכָ֖ה עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל ק֤וּם אֱכׇל⁠־לֶ֙חֶם֙ וְיִטַ֣ב לִבֶּ֔ךָ אֲנִי֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ אֶת⁠־כֶּ֖רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִֽי׃

And Jezebel his wife said to him, "Do you now govern the kingdom of Israel? Arise and eat bread, and let your heart be merry; I will give you the vineyard of Naboth the Jezreelite.⁠"

תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַרַת לֵיהּ אִיזֶבֶל אִתְּתֵיהּ אַתְּ כְּעַן תַּצְלַח מַלְכוּתָךְ עַל יִשְׂרָאֵל קוּם אֱכוֹל לַחְמָא וְיִשְׁפַּר לִבָּךְ אֲנָא אֶתֵּן לָךְ יַת כַּרְמָא דְנָבוֹת יִזְרְעֶאלָה.

אתה עתה תעשה מלוכה על ישראל – אדם כמותך שמצטער על דבר הקל ראוי להיות מלך, בתמיה.

תעשה מלוכה – כתרגומו: תצלח במלכותא, והוא לשון תמיהה.

אתה עתה תעשה מלוכה על ישראל – רוצה לומר: האם כמנהג כזה תעשה מלוכה על ישראל הנה בלי ספק אין מחק המלך להתפעל בזה האופן.

ואשתו הוכיחתו על אשר לא היה מבקש עלילה ללקחו או יגזלהו ממנו בחזקה, ואמר׳ בדרך תמיהה עתה תעש׳ מלוכה בישראל? ר״ל התצליח למלוכה אחרי שאין לך לב וגבורה לעשות רצונך בדבר קטון כזה? קום אכול לחם וייטב לבך כי אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי.

עתה תעשה מלוכה – אמרה בתמיה, וכי בדבר שאתה עושה עתה, תנהיג את המלוכה וכאלו אמרה, הן ראוי למלך להתגבר ולהתחכם שימולא רצונו, ולא להיות סר וזעף.

ויטב לבך – רוצה לומר: היה שמח.

השאלות:

מה כוונתה במ״ש אתה עתה תעשה מלוכה.

אתה עתה אמרה בעת שמיסדים בית מלכות במדינה שעדיין לא היה להם מלך, אזי קובעים ביניהם משפט המלוכה וחוקיה, ומפרטים מה יוכל המלך ומה לא יוכל לעשות, לא כן במלכות ישנה מי סכל להשקיף על משפט המלוכה, המלך עושה כל אשר בכחו לעשות באין מוחה, וז״ש וכי אתה עתה תעשה מלוכה – ר״ל וכי אתה העושה המלוכה הלא היא קיימת מכמה דורות, או הכי עתה תעשה, רק שלא ידעת איך תקחהו מידו בחזקה פן ימרדו העם בראותם כי תגזול נחלת אחרים ואני אתן לך ע״י ערמה.

תעשה מלוכה – ראוי אתה לשם מלך ומשתמש במשפט המלוכה ול׳ לעג דברה.

וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וכי בדבר שאַתָּה עושה עַתָּה ככה תַּעֲשֶׂה – תצליח¹ בַּמְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל?!⁠² קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ והיה שמח³ כי אֲנִי אֶתֵּן לְךָ ע״י ערמה שאעשה⁴ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי:

1. רד״ק.

2. רש״י, רלב״ג.

3. מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וַתִּכְתֹּ֤ב סְפָרִים֙ בְּשֵׁ֣ם אַחְאָ֔ב וַתַּחְתֹּ֖ם בְּחֹתָמ֑וֹ וַתִּשְׁלַ֣ח [סְפָרִ֗ים] (הספרים) אֶל⁠־הַזְּקֵנִ֤ים וְאֶל⁠־הַחֹרִים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעִיר֔וֹ הַיֹּשְׁבִ֖ים אֶת⁠־נָבֽוֹת׃

So she wrote letters in Ahab's name and sealed them with his seal, and she sent the letters to the elders and to the nobles that were in his city, who dwelled with Naboth.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּכְתָבַת אִגַרְתָּא בִּשְׁמָא דְאַחְאָב וַחֲתָמַת בְּעִזְקְתֵיהּ וְשַׁדְרַת אִגְרָן לְסָבַיָא וּלְתוּרְבְּיָנֵי דִבְקַרְתָּא דְיַתְבִין עִם נָבוֹת.

אל הזקנים – זקני אשמאי, סבי דבהתא.

To the elders. Wicked elders, elders of shame.

אל הזקנים – זקני אשמאי, סבי דבהתאי.

ותשלח הספרים – כתוב בה״א הידיעה, וקרי בלא ה״א. ושניהם נכונים.

ואל החורים – השרים והסגנים, כמו: את חורי יהודה (נחמיה י״ג:י״ז), ואריבה את החורים (נחמיה ה׳:ז׳).

ויונתן תרגם: תורבינא.

^אהחורים – כמו חורי יהודה.

א. {לונדון 34v}

אל הזקנים ואל החורים – רוצה לומר: השופטי׳ והשרים והם לבדם ידעו זה הסוד ובטחה בהם איזבל שיסכימו למה ששלח להם אחאב וחתמה בחותמו וידמה מזה שאם היו יודעים העם זאת התחבולה לא היו מסכימי׳ בהריג׳ נבות ואף על פי שהיו מסכימים בזה זקני העיר ושריה.

(ח-יג) הל״ו הוא לפרסם כי מפני היות אחאב מלך שמרון היה מושל בישראל ומניע אותם לעשות מה שירצה ולזה לא נענשו כל כך החורים אשר הסכימו במיתת נבות בזה האופן המגונה וזה כי בני שרי המדינות היו את אחאב בשמרון ומפני זה היו מוכרחין אבותיהם לעשות רצונו כדי שלא ימית בניהם ולזה זכר שנערי שרי המדינות היו את אחאב בשומרון וקרא גם כן לזאת הסבה אחאב מלך שומרון כי מפני היותו מלך בשמרון היה מלך בכל עשרת השבטים ולזאת הסבה אמר קום רד לקראת אחאב מלך ישראל אשר בשמרון כמו שבארנו בבאורנו לזאת הפרשה.

(ח-ט) ואין ספק שמיד הגידה לו מה שהיה בלבה לעשות, שכתבה ספרים בשם אחאב אל הזקנים ואל החורים, שהם השרים, לאמר שיקראו צום, ר״ל קבוץ שמתקבצים שם לעצה, כמו ביום הצום שבירמיה (ירמיה׳ ל״ו ו׳), או יהיה מלשון תענית, שיצומו יום אחד ויתפללו על דבר מה, לפי שאז ביום התענית מפשפשין במעשיהם ואם יש מעוו׳ מתקנין אותו, ושיושיבו את נבות בראש העם, כי היה אדם נכבד.

ותשלח הספרים – ספרים ק׳.

ספרים – אגרות, על שם שבהן יסופר דברים.

החורים – השרים, וכן: ואריבה את החורים (נחמיה ה׳:ז׳).

ותחתום בחותמו – חתמה האגרת בחותם טבעתו.

היושבים – במושב זקני העיר עם נבות.

השאלות:

יפלא מאד איך לא התיראה מלכתוב בשם המלך אל הזקנים והחורים שישכרו עדי שקר ויעידו עדות שקר על נבות ושישפטוהו ע״ז משפט מות, ומה תעשה אם הזקנים יראו את מכתב המלך אל כל העם ותתגלה הנבלה הזאת שהמלך אשר במשפט יעמיד ארץ מצוה לרצוח נפש נקי על לא חמס בשקר ובמרמה, והלא מחר יעשה כן לכל איש ואיש ותחנף הארץ בדמים, ואיך הסכימו כל הזקנים לזה ולא גלו ערותו וחטאתו לעיני השמש, ודבר כזה לא נמצא דוגמתו בקורות העמים גם בימי החשך והאפלה, ולמה יושיבוהו בראש העם, ולמה יעידו שברך אלהים ומלך ולא די באחד מהם, ולמה אמר ותכתוב ספרים והיה די שתכתוב ספר אחד, ולמה כפל ויבואו שני האנשים בני בליעל ויעידוהו אנשי הבליעל.

ותכתוב – הנה היא שמעה והבינה ג״כ כי נבות כיון לבזות את הע״ז איך שאחאב המיר נחלת אבותיו, וכן בזה את המלך בדברו אליו כזאת, והגם שלא היו עדים, וע״י שבזה את המלך אין המלך יכול להיות עד ובע״ד, הלא במה שבזה אלהיו הלא על זה נאמן המלך להעיד, והנה משפט המבזה את המלך יהיה לפני החורים, ומשפט המקלל אלהיו הוא לפני הזקנים, וז״ש שכתבה ספרים בשם אחאב ותחתום בחותמו ובספרים האלה היה כתוב כי אחאב מעיד שנבות ברך אלהים ומלך, ובזה לא כתבה שקר כי באמת בזה את אחאב ואלהיו,

ושלחה את הספרים אל הזקנים שהם ידונו על שבזה הע״ז,

ואל החורים שהם ידונו על שבזה את המלך, ובאר למה שלחה זאת ליזרעאל כי אשר בעירו היושבים את נבות וראוי שיהיה נדון לפני ב״ד שבעירו, והנה לפי המשפט ראוי שאחאב יבא בעצמו לפני הב״ד ויעידו בפניו, כי אין ראוי לדון דיני נפשות על עדות שבכתב, וע״ז.

זקנים – סנהדרין.

חרים – שמפני זכותם או זכות קדמוניהם חפשים הם ממנדה בלו והלך. וכן את ביתו יעשה חפשי בישראל (שמואל א׳ י״ז:כ״ה).

הישבים – כנוי של תיבת בעירו ספק היה אם מוסב לאחאב הנזכר בראש הפסוק או לנבות, לכך הוסיף הישבים את נבות.

וַתִּכְתֹּב איזבל סְפָרִים – איגרות¹ בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ של המלך, וַתִּשְׁלַח סְפָרִים (הספרים כתיב) – איגרות אֶל הַזְקֵנִים אשר היו גם כן רשעים², וְאֶל הַחֹרִים – השרים³ והסגנים⁴ אֲשֶׁר היו שותפים עם הזקנים בתחבולה⁵, והיו נמצאים בְּעִירוֹ⁶ של נבות, וגם הם הַיֹּשְׁבִים במושב זקני העיר⁷ אֶת – עִם⁸ נָבוֹת:

1. מצודת ציון.

2. רש״י.

3. מצודת ציון.

4. רד״ק.

5. ואיזבל בטחה בהם, אבל נראה כי אם היה העם יודע מהתחבולה לא היה מסכים להרג נבות, רלב״ג.

6. שראוי שיהיה נידון לפני בית דין שבעירו, מלבי״ם.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) וַתִּכְתֹּ֥ב בַּסְּפָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר קִֽרְאוּ⁠־צ֔וֹם וְהֹשִׁ֥יבוּ אֶת⁠־נָב֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם׃

And she wrote in the letters, saying, "Proclaim a fast, and set Naboth at the head of the people.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

(ט-יג) איסור עדות שקר – שמות כ׳:י״ב, שמות כ״ג:א׳, ויקרא י״ט:י״א, דברים ה׳:ט״ז, דברים י״ט:ט״ז-כ״א

קללת ה׳ ומנהיגים – שמות כ״ב:כ״ז, ויקרא כ״ד:י״א-ט״ז, איוב ב׳:ט׳

וּכְתָבַת בְאִגַרְתָּא לְמֵימָר גְזָרוּ צוֹמָא וְאוֹתִיבוּ יַת נָבוֹת בְּרֵישׁ עַמָא.

קראו צום – וביום צום דרכם לבדוק בעבירות שבידם.

Proclaim a day of fasting. On a fast day it was their custom to examine their sins.

קראו צום – וביום הצום דרכם לבדוק בעבירות שבידם.

קראו צום – כמשמעו, לשון תענית, וכתרגום יונתן: גזרו צומא. ואמרה זה לפי שביום התענית מפשפשין במעשיהם, ואם יש מעוות מתקנין אותו.

ואדוני אבי ז״ל פירש: צום – קבוץ, וכן: ביום צום (ירמיהו ל״ו:ו׳) שבירמיהו, מלשון רז״ל: צומת הגידין, שהוא מקום קבוץ הגידין.

קראו צום – שלחה להם זה כי ביום הצום הם מתקבצים ואז יתכן שיעידו זה העדים לעיני כל העם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

קראו צום – על כי ביום הצום, הדרך הוא להתקבץ זקני העיר, לפשפש במעשה אנשי העיר.

ותכתוב בספרים דבר זה כתבה בדרך עצה מדעתה, ובשמה לא בשם אחאב, כאומרת הנה אחאב מעיד לפניכם בכתבו וחותמו כי נבות ברך אלהים ומלך ואתם לעצמכם בודאי תאמינו לדברי המלך כי לא ישקר, אולם באשר לא תוכלו לחרוץ עליו משפט מות לפני העם על מכתב הזה עד יעיד המלך בפניו, וכדי בזיון וקצף להמלך כי אם היה רק על שבזה אלהיו היה בא להעיד, אבל אחר שבזה גם את המלך גנאי היא לו לבא בעצמו להעידו, לכן עצתי שתחפאו הדבר בפני העם באופן זה,

קראו צום ואסיפה, כי משפט מות היה נעשה בהקהל העם כולו,

ואת נבות הנדון הושיבו בראש העם כי את הנדונים משפט מות היו מושיבים על בימה גדולה שהכל יראוהו.

צום – מקורו לשון אסיפה (צומת הגידין בתלמוד, בעד לצמתך, שיר השירים ד׳:א׳) וכן בירמיה ל״ו:ו׳ בית ה׳ ביום צום, יום קיבוץ ואסיפה, רד״ק, רק לרוב השתמשו בו להוראה תענית, וביום תעניתם היו נאספים קריאי העדה לפקח על קלקול המדות ולתקן עוות המעשים (החכם בן זאב באוצר השישים ערך צום), ואיזבל שלחה להם שיקראו צום על צרת הבצורת שהיתה ג׳ שנים בישראל, או על איזו צרה אחרת שהיתה בפרט על עיר יזרעאל, או להתפלל שלא תבא צרה עליהם, וישגו לדין לעשות משפט בעושי עולה.

בראש העם – לכבדו ימנוהו אב בית דין, להסיר חשד מעליהם, וכאילו שני העדים בשמעם כי נכות עלה לגדולה ישתוממו ויבאו לבית דין ויאמרו לו וכי כדאי והגון אתה לשבת על כסא למשפט אתה המברך אלהים ומלך!

וַתִּכְתֹּב איזבל בַּסְּפָרִים – באיגרות לֵאמֹר בִּשְׁמָהּ¹, קִרְאוּ – הכריזו על צוֹם – תענית ואסיפה² אשר בו יתקבצו העם וזקני העיר ויפשפשו במעשי אנשי העיר³, וְהוֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת הנידון⁴ בְּרֹאשׁ הָעָם, שכן את הנידונים למשפט מות היו מושיבים על בימה גדולה שכולם יראוהו⁵:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם, מצודת דוד, והרלב״ג מפרש שביום הצום כשכולם יתקבצו יעידו בו. והרד״ק מפרש בשם אביו שאין הכוונה לתענית אלא להתאספות כמו ״צומת הגידים״ – מקום התאספות הגידים.

3. רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

5. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) וְ֠הוֹשִׁ֠יבוּ שְׁנַ֨יִם אֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי⁠־בְלִיַּ֘עַל֮ נֶגְדּוֹ֒ וִיעִדֻ֣הוּ לֵאמֹ֔ר בֵּרַ֥כְתָּ אֱלֹהִ֖ים וָמֶ֑לֶךְ וְהוֹצִיאֻ֥הוּ וְסִקְלֻ֖הוּ וְיָמֹֽת׃

And set two men, base fellows, before him, and let them bear witness against him, saying, 'You cursed God and the king.' And then carry him out and stone him, that he die.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

וְאוֹתִיבוּ תְּרֵין גַבְרִין בְּנֵי רִשְׁעָא לְקִבְּלֵיהּ וְיִסְהֲדוּנֵיהּ לְמֵימַר גַדֵיפְתָּא קֳדָם יְיָ וּמַלְכָּא לַטְתָּא וְאַפְקוּהִי וְרַגְמוּהִי וְיִתְקְטַל.

והושיבו שנים אנשים בני בליעל – שנו רבותינו כיצד בודקין את העדים מכניסין אותם ומאיימין עליהם. היכי אמרינן להו אמר רב יהודה הכי אמרינן להו נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלך במתת שקר. אמר רבא יכילי למימר שב שני הוה כפנא ואבבא דאומנא לא חליף. אלא אמר רבא הכי אמרינן יהיה הרעב ולא להו מפיץ וחרב וחץ שנון איש עונה ברעהו עד שקר. אמר רבא יכילי למימר להו שב שני הוה מותנא ואינש בלא זמניה לא שכיב. אלא אמר רב אשי ואמרי לה אמר רב נתן בר מר זוטרא אמרינן להו סהדי שקרי אאגרייהו זילי דכתיב והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעידוהו לאמר (ברך נבות) [ברכת] אלהים ומלך.

ויעידוהו – יעידו בו. יש לשאול כיון שהשרים והסגנים ידעו הדבר, כי שקר היה, למה היו צריכין לכל זה, יהרגוהו במצות איזבל בלא עדות ובלא דבר. התשובה כי זקני העיר והשרים היו מעטין, וידם היה במעל עם איזבל, כי אילו רצו הזקנים לגלות הדבר לעם לא היו מניחין להרגו בחנם, כל שכן הקרובים שהיו לנבות בעיר. ואילו רצתה איזבל להרגו בלא משפט לא היה כח בידה, כי אף לגזול הכרם לא היה לה כח, כי אחאב ואיזבל אף על פי שהיו רשעים היו לשמים לעבוד עבודה זרה, אבל אם היו הורגין וגוזלין שלא במשפט היו ישראל מורדין בו, כי לא היו מניחין מלך עליהם אם לא יעמיד ארץ במשפט. אבל למנעו מעבודה זרה לא היו יכולים, כי לא היו אלא שבעת אלפים אשר לא כרעו לבעל (מלכים א י״ט:י״ח), ושאר ישראל היו רבים מאד שהיה לבם באמונת הבעל, שהיו מטעים אותם נביאי הבעל. לפיכך בקשה איזבל עלילה שיהרג נבות במשפט, כי הרוגי מלכות נכסיהם למלך, ובטחה איזבל בזקני ישראל שיכסו עליה ויעלימו הדבר, או ידעה בהם שהיו יראין את אחאב מאד, לפיכך כתבה להם בשם אחאב וחתמה להם בחותמו, כי ידעה שלא ישנו אחרי דברו. ואף על פי שהיו יודעים שבדבר עדות שקר ורציחת נפש, היו רשעים הזקנים כמו שהיו העדים, כמו שאמרה היא: והושיבו שני אנשים בני בליעל נגדו.

ויש לשאול עוד: אחאב למה לא היה לוקח זה הכרם במשפט המלוכה? שהרי כתוב: את שדותיכם וכרמיכם וזיתיכם הטובים יקח (שמואל א ח׳:י״ד). התשובה כמו שפי׳ בספר שמואל כי אין ממשפט המלוכה שיקח אלא הפירות לצורך עבדיו ואנשי מלחמתו אם יצטרכו, והראייה שאמר: ונתן לעבדיו (שמואל א ח׳:י״ד), ולא אמר שיקח לעצמו. וראייה עוד שאמר: שדותיכם כרמיכם וזיתיכם (שמואל א ח׳:י״ד), ולא אמר: בתיכם, משמע כי על הפירות אמר, לא על גוף הקרקע.

ברכת אלהים ומלך – תרגומו: גדיפתא קדם י״י ומלכא לטתא. למה אמר: אלהים ומלך, ובאחד מהם חייב מיתה? אמרה זה להגדיל קצף העם עליו ויסקלוהו מיד.

והנה קרא העדי׳ בני בליעל כי בזולת זה לא יסכימו להעיד על שקר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

הל״ח הוא להודיע שהרוגי מלכות נכסיהן למלכות ולזה שלחה איזבל על דבר נבות שיעידו בו כי ברך אלהים ומלך כדי שיהיה חייב מיתה ומפני ברכתו המלך ולזה יוכל אחאב לרשת את כרמו ואפשר שנאמר שכבר הומת נבות ולא היו לו בנים ולזה אמר אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש והם הבנים שהיה עתיד להוליד וידמה שאחאב היה קרוב לו ולזה ירד אחאב לרשת ולזאת הסבה אמרה לו איזבל כי אין נבות חי כי אם מת מגיד שכיון שמת מכל מקום יהיה אחאב יורשו.

ויושיבו שני אנשי בני בליעל נגדו, כי אם לא יהיה כן לא ישבעו לשקר ולא יענו בו שקר וכזב, ושהם יעידו שבירך נבות אלהים ומלך ויסקלוהו מיד, כי באמרם שבירך אלהים יד כל העם תהיה בו להמיתו, ובאמרם שבירך וקלל את המלך יהיה ממונו ונכסיו למלך להיותו מהרוגי מלכות. ואין ספק שהזקנים והחורים הם לבדם היו היודעים זה הסוד, כי בטחה בהם איזבל שיעשו אותו כרצונה ורצון אחאב, שאם היו יודעים העם כלו מהתחבולה הזאת לא היו מסכימים בהריגת נבות:

ברכת אלהים ומלך – כל שמות האמורי׳ בנבות קודש (פשוט מוסכם) בסוף פ׳ שבועת העדות ופי׳ רש״י בנבות כתיב ברך נבות אלהים עד כאן. ונ״ל שה״ה ברכת אלהים וכן פסק הרמב״ם סוף פ״ו מהלכות יסודי התורה. ובמסכת סופרים כל השמות האמורים בנבות קודש חוץ מברך נבות אלהים ומלך והוא טעות ודאי.

בני בליעל – כי כשרים לא יעידו שקר.

ויעידהו – יעידו עליו, וחזר ופירש על נבות.

ברכת – הוא כנוי הקללה.

אלהים ומלך – להגדיל הקצף, לסקלו מהר.

והושיבו ואתם תושיבו שני עדים – שהם יהיו בני בליעל נגדו – ר״ל כי באמת לא יהיו בליעל כי אחר שתראו להם מכתב המלך וחותמו שנאמן אצלם כמאה עדים יוכלו להעיד שיודעים שאמת הדבר, ולא יהיה זה דבר בליעל רק מה שיעידו העדות נגדו בפניו, שבזה יכזבו לו באיכות הגדתם, אבל גוף הדבר אמת,

ויעידוהו לאמר ברכת אלהים ומלך – כי עדות זה אמת הגם שמה שיאמרו ששמעו זאת, ושיאמרו איך ברך יהיה שקר, אין נ״מ אחר שגוף המעשה אמת הוא.

וְאתם¹ הוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל² שיעידו עדות שקר נֶגְדּוֹ, וִיעִדֻהוּ – ויעידו עליו³ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ – גידפת⁴ כלפי אֱלֹהִים⁵, וָמֶלֶךְ – ואת המלך קיללת⁶, וְאחר המשפט הוֹצִיאֻהוּ – תוציאו את נבות מחוץ לעיר⁷ להורגו וְסִקְלֻהוּ – ותסקלו אותו באבנים וְיָמֹת, וכך זממה איזבל שבעלה יזכה בכרם נבות אשר חָמַד, משום שנכסי הרוגי מלכות הולכים למלך⁸:

1. מלבי״ם.

2. כי אנשים כשרים לא יעידו שקר, רלב״ג, מצודת דוד ורד״ק מבאר כי היתה צריכה את כל התחבולה הזו כי לא יכלה להרוג אותו סתם מבלי שהעם יתקומם עליה. מכאן דרשו חז״ל ״סהדי שקרי אאוגרייהו זילי״ – עדי שקר זולים בעיני מי ששכר אותם להעיד, שנאמר ״והושיבו שנים אנשים בני בליעל״, ילקוט שמעוני, סנהדרין כט, א.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק, מצודת דוד.

5. המלבי״ם מבאר שהכוונה לעבודה זרה.

6. והאשימה אותו בשני הפשעים כדי להגדיל עליו את הקצף שיהרגוהו מהר, רד״ק, מצודת דוד. והמלבי״ם מבאר ששלחה להם עדות אמת של אחאב שנבות ביזה בדבריו את הע״ז ואת המלך, ועל זה מגיע לו עונש מוות, ומכיוון שאין מקבלים עדות בכתב ביקשה שישכרו שני עדים שיעידו כאילו הם ראו את המעשה בעצמו.

7. ראה רלב״ג פס׳ יב׳.

8. סנהדרין מח:, רד״ק. ובמדרש, כתיב (משלי ג, ט) ״כַּבֵּד אֶת יְהוָה מֵהוֹנֶךָ״, ממה שחננך... נבות היה קולו נאה, והיה עולה לירושלים והיו כל ישראל מתכנסין לשמוע את קולו, פעם אחת לא עלה, והעידו עליו בני בליעל ואבד מן העולם, מי גרם לו? על ידי שלא עלה לירושלים בראייה לכבד את הקב״ה ממה שחננו, למה שכבר אמרה תורה (שמות לד, כד) ״וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ״, אימתי ״בַּעֲלֹתְךָ״, ילקוט שמעוני.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יא) וַיַּעֲשׂוּ֩ אַנְשֵׁ֨י עִיר֜וֹ הַזְּקֵנִ֣ים וְהַחֹרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּעִיר֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁלְחָ֥ה אֲלֵיהֶ֖ם אִיזָ֑בֶל כַּאֲשֶׁ֤ר כָּתוּב֙ בַּסְּפָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁלְחָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃

And the men of his city, the elders and the nobles who dwelled in his city, did as Jezebel had sent to them, as it was written in the letters which she had sent to them.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

וַעֲבַדוּ אֱנָשֵׁי קַרְתֵּיהּ סָבַיָא וְתוּרְבְּיָנֵי דְיַתְבִין בְּקַרְתֵּיהּ כְּמָא דִשְׁלָחַת לְוַתְהוֹן אִיזֶבֶל כְּמָא דִכְתָבַת בְּאִגַרְתָּא דִשְׁלָחַת לְהוֹן.

אשר היושבים בעירו – הודעה אחר הודעה, כי די היה אם אמר: היושבים, או אם אמר: אשר יושבים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ויעשו ספר כי הזקנים והחורים וכל העם ידעו שהדבר שקר, עד שאנשי עירו וגם הזקנים והחורים – כולם עשו כדבר איזבל – כי גם העם ידעו שהוא שקר, ולא עשו זאת יען שהאמינו שהאמת כן, רק,

א. אשר הישבים בעירו ועשו זאת משנאתם לנבות בן עירם,

ב. כאשר כתוב בספרים אשר שלחה אליהם והיה להם אמתלא שכן צוה המלך, ועז״א.

אשר – מלה יתרה, אולי נעתקה בשגגה מפ׳ ח׳.

ולמרות שידעו כולם כי העדות והמשפט היו שקר¹, וַיַּעֲשׂוּ מתוך שנאתם לנבות² אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים אשר היו גם כן רשעים³ וְהַחֹרִים – והשרים⁴ והסגנים⁵ אֲשֶׁר הם הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ של נבות כַּאֲשֶׁר – כמו שֶׁשָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל, כַּאֲשֶׁר – כפי שהיה כָּתוּב בַּסְּפָרִים – באיגרות אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם וכך היתה להם אֲמַתְלָא למעשיהם⁶:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. רש״י בפס׳ ח׳.

4. מצודת ציון בפס׳ ח׳.

5. רד״ק בפס׳ ח׳.

6. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יב) קָרְא֖וּ צ֑וֹם וְהֹשִׁ֥יבוּ אֶת⁠־נָב֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם׃

They proclaimed a fast and set Naboth at the head of the people.

מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

גְזַרוּ צוֹמָא וְאוֹתִיבוּ יַת נָבוֹת בְּרֵישׁ עַמָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ואכן קָרְאוּ צוֹם ואסיפה¹, והתקבצו העם וזקני העיר לפשפש במעשי אנשי העיר², וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת הנידון³ בְּרֹאשׁ הָעָם:

1. מלבי״ם בפס׳ ט׳.

2. רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד בפס׳ ט׳.

3. מלבי״ם בפס׳ ט׳.

מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותמקראות שלובותהכל

(יג) וַ֠יָּבֹ֠אוּ שְׁנֵ֨י הָאֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי⁠־בְלִיַּ֘עַל֮ וַיֵּשְׁב֣וּ נֶגְדּוֹ֒ וַיְעִדֻ֩הוּ֩ אַנְשֵׁ֨י הַבְּלִיַּ֜עַל אֶת⁠־נָב֗וֹת נֶ֤גֶד הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר בֵּרַ֥ךְ נָב֛וֹת אֱלֹהִ֖ים וָמֶ֑לֶךְ וַיֹּצִאֻ֙הוּ֙ מִח֣וּץ לָעִ֔יר וַיִּסְקְלֻ֥הוּ בָאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹֽת׃

And the two men, the base fellows, came in and sat before him; and the base fellows bore witness against him, against Naboth, in the presence of the people, saying, "Naboth cursed God and the king.⁠" Then they carried him forth out of the city, and stoned him with stones, that he died.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

וַאֲתוֹ תְּרֵין גַבְרִין בְּנֵי רִשְׁעָא וִיתִיבוּ לְקִבְלֵיהּ וְאַסְהִידוּ גַבְרֵי רִשְׁעָא יַת נָבוֹת קֳדָם עַמָא לְמֵימַר גַדִיף נָבוֹת קֳדָם יְיָ וּמַלְכָּא לָט וְאַפְקוֹהִי מִבָּרָא לְקַרְתָּא וְרַגְמוֹהִי בְּאַבְנַיָא וּמִית.

ברך נבות – חילוף של קללה. ותרגום: גדיף נבות קדם י״י ומלכא לט.

Navos cursed. A euphemism for curse. And Targum [Yonatan rendered], Navos blasphemed against God and cursed the king.⁠¹

1. Thus making him liable to death for either offense. The reason for mentioning both offenses is to arouse the people's anger against Navos and thereby he would be executed quickly. See Maseches Sanhedrin 48b (Metzudat David).

ברך נבות – חילוף של קללה, תרגומו גדיף נבות קדם י״י ומלכא לט.

ויעידוהו – אמר הכנוי תחלה, ואחר כך ההודעה שאמר כנגדו. ואמר: ויעידוהו, ואחר כך אמר: את נבות, כי כן דרך הכתוב במקומות: ותפתח ותראהו את הילד (שמות ב׳:ו׳), ואחרים זולתו.

ויוצאהו מחוץ לעיר ויסקלהו – למדנו מזה שבית הסקילה היה מחוץ לעיר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

המ׳ הוא להודיע שבית הסקילה מחוץ לעיר ולזה אמר ויוציאוהו מחוץ לעיר ויסקלוהו באבנים וימות.

ויבואו שני האנשים בני בליעל שלא היו בני בליעל נגדו, רק היו בני בליעל בעצם, וז״ש ויעידהו אנשי הבליעל את נבות נגד העם – שהיו אנשי בליעל לעומת נבות וגם לעומת העם כי כולם ידעו שגוף הדבר שקר ועלילה.

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ, וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת – כנגד נָבוֹת נֶגֶד – בפני הָעָם שידעו שהם משקרים¹ לֵאמֹר – באמרם בֵּרַךְ – גידף² נָבוֹת אֱלֹהִים, וָמֶלֶךְ – ואת המלך קילל³, וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר לבית הסקילה⁴ וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת :

1. מלבי״ם, שהעדים באמת לא ראו זאת.

2. רש״י.

3. רש״י.

4. מכאן למדנו מזה שבית הסקילה היה מחוץ לעיר, רלב״ג.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יד) וַֽיִּשְׁלְח֖וּ אֶל⁠־אִיזֶ֣בֶל לֵאמֹ֑ר סֻקַּ֥ל נָב֖וֹת וַיָּמֹֽת׃

Then they sent to Jezebel, saying, "Naboth has been stoned and is dead.⁠"

תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁלַחוּ לְוַת אִיזֶבֶל לְמֵימָר אִתְרְגִים נָבוֹת וּמִית.

סקל – נראה שמקור הוראתו היא רבוי אבנים עליו קרוב לשרש סגל שממנו סגלה, מה שאדם חפץ להרבות ולאסוף באוצרו, וקרוב ג״כ לשם אשכול רבוי וקבוצת ענבים (סגול בלשון ארמי קבוצת נקודות), וכשם שאשכול הולך ומתמעט בענביו כן איש השכול בניו הולכים ומתמעטים (ואני כאשר שכלתי שכלתי, מקץ).

וַיִּשְׁלְחוּ הזקנים אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר, סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת כפי שביקשת:

תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טו) וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ אִיזֶ֔בֶל כִּי⁠־סֻקַּ֥ל נָב֖וֹת וַיָּמֹ֑ת וַתֹּ֨אמֶר אִיזֶ֜בֶל אֶל⁠־אַחְאָ֗ב ק֣וּם רֵ֞שׁ אֶת⁠־כֶּ֣רֶם׀ נָב֣וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֗י אֲשֶׁ֤ר מֵאֵן֙ לָתֶת⁠־לְךָ֣ בְכֶ֔סֶף כִּ֣י אֵ֥ין נָב֛וֹת חַ֖י כִּי⁠־מֵֽת׃

And it came to pass, when Jezebel heard that Naboth was stoned and was dead, that Jezebel said to Ahab, "Arise, take possession of the vineyard of Naboth the Jezreelite, which he refused to give you for money, for Naboth is not alive, but dead.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה כַּד שְׁמַעַת אִיזֶבֶל אֲרֵי אִתְרְגִים נְבוֹת וּמִית וַאֲמַרַת אִיזֶבֶל לְאַחְאָב קוּם אַחְסִין יַת כַּרְמָא דְנָבוֹת יִזְרְעֶאלָה דְלָא אֲבָא לְמִתַּן לָךְ בְּכַסְפָּא אֲרֵי לֵית נָבוֹת קַיָם אֱלָהֵין מִית.

קום רש – יש מחכמים אומרים: הרוגי מלכות נכסיהם למלך, ויש מהן אומרים: בן אחי אביו היה, ואותו ואת בניו הרג, וראוי ליורשו (בבלי סנהדרין מ״ח:).

Get up and take possession. Some of our Sages say that the property of those executed by the king [belong] to the king. And some of them say¹ that he was the son of his father's brother. He killed him and his children and was therefore the legal heir to inherit his property.⁠²

1. Some are of the opinion that even those executed by the king do not lose their right of having their property inherited by their closest of kin. Therefore they suggest that Achov was the son of, etc.

2. See Maseches Sanhedrin 48b.

קום רש – יש מחכמים אומרים הרוגי מלכות נכסיהן למלכות, ויש מהן אומר׳ בן אחי אביו של אחאב היה ואותו ואת בניו הרג וראוי ליורשו.

קום רש – אמר לשון ירושה לפי שנפלו לו נכסיו בדין, והוא במקום היורשים. וכן בארץ כנען: וירשת וישבת בה (דברים י״ז:י״ד) לפי שהיתה להם מתנה וירושה מהאל, והיא להם כמו אם ירשוה מאבותם. ולפי מה שהועד בנבואה כי קלל אלהים ומלך חייב מיתה, ומי שנתחייב מיתה למלכות הוא וכל אשר לו למלך.

ונחלקו רבותינו ז״ל בזה הדבר ואמרו: הרוגי מלכות נכסיהם למלך, הרוגי ב״ד נכסיהם ליורשים. ומפני זה אמרה איזבל שיעידו העדים כי ברך נבות אלהים ומלך (מלכים א כ״א:י״ג), כי אילו יאמרו ברך אלהים לבד, והיה דינו מסור לב״ד, ויהיו נכסיו ליורשים. וכשאמרו: קלל המלך, נתחייב מיתה למלך ונכסיו למלך. וא״ת: אם כן, למה הוצרך לומר: אלהים (מלכים א כ״א:י״ג)? לא אמרו אלהים אלא להגדיל הקצף עליו. ורבי יהודה אומר אין הרוגי מלכות נכסיהן למלכות, ומה שאמר: קום רש, ואמר אשר ירד שם לרשתו (מלכים א כ״א:י״ח) – לפי שקרובו היה, בן אחי אביו, וראוי היה לירושה, כי הבנים שהיו לנבות נהרגו עמו, כמו שכתוב: אם לא דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש וגו׳ (מלכים ב ט׳:כ״ו). ולדברי ר׳ יהודה, לא הוצרך לומר: ומלך (מלכים א כ״א:י״ג), אלא להגדיל הקצף עליו.

כי מת – אחר שאמר: כי אין נבות חי, למה אמר: כי מת? לומר שלא מת מיתת עצמו, אלא מת שנתחייב מיתה למלך, ונכסיו למלך.

כי אין נבות חי כי מת – כטעם כי מת אתה ולא תחיה (מלכים ב כ׳:א׳).

קום רש את כרם נבות היזרעאלי – למדנו מזה שהרוגי מלכות נכסיהם למלכות.

(טו-טז) וכאשר נעשה זה אמרה איזבל אל אחאב קום רש את כרם נבות כי כבר מת, והוא ירד שמה לרשתו. והנה לא לקח אחאב את כרם נבות בחזקה ממשפטי המלוכה, לפי שמה שנאמר בפרשת המלך כבר נחלקו חז״ל במסכת סנהדרין (סנהדרין כ׳:), וזה דעת ר׳ יוסי שכל האמור בפרשת מלך המלך מותר בו, ורבי יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיימם ולהבהילם, ולדעת רבי יוסי לא היה המלך רשאי לקחת הכרמים והשדות כי אם פירותיהם למאכל עבדיו כשיצטרכו אליו בהיותם הולכים למלחמה, ולזה לא אמר בתיכם, כ״א השדות והכרמים שהיו להם פירות, ואני בפירושי לספר שמואל פרשה רביעית כתבתי שכפי פשט הכתובים ואמתתם האמת כר׳ יהודה, שלא נאמרה אותה פרשה כי אם לאיימ׳ ולהבהיל׳, לפי שהתורה לא זכרה דבר מזה במשפט המלך כשצות׳ על הקמתו, שהוא היה המקום הנאות והראוי אליו, אבל בהפך שאמרה (דברים י״ז כ׳) לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, והוא ממה שיורה שהמלך כפי הדין וכפי התורה לא היה רשאי באותם דברים שזכר הנביא שמואל, ואם המצוה ההיא לא באה בתורת משה לא היה אפשר שיצוה הנביא שמואל עליה? וכאמרם ז״ל (שבת דף ק״ד ע״א) אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אבל מאמר יתברך והגדת להם משפט המלך אשר ימלוך עליהם היה לפי שהם שאלו מלך לשפטם, לכן הודיעם ית׳ שהמלך אשר יקיימו עליהם לא יעשה משפט וצדקה, והמשפט שיעשה הלא הוא שיגזול בתיהם ושדותיהם וכל אשר להם בניהם ועבדיהם כפי מה שיעלה על רוחו ולא דבר אחר, ומפני זה לא לקח אחאב את כרם נבות לפי שלא היה רשאי לעשותו, והותרה השאל׳ השלישית:

רש – מלשון ירושה.

מאן – לא רצה.

קום רש – כי הרוגי מלכות, נכסיהן למלך (סנהדרין מ״ח:).

קום רש – אחר שהעידוהו שברך אלהים ומלך, מצד שברך ע״ז נתחייב מדין ב״ד סקילה ולכן נסקל, ומצד שברך המלך נדון ע״פ החורים ונתחייב כדין מורד והרוגי מלך נכסיהם למלך, וז״ש קום רש – כי נהרג מטעם אשר מאן לתת לך בכסף, שמצד זה הוא מהרוגי מלך, והגם שמצד חטאו השני שאמר לא אתן נחלת אבותי שבזה הע״ז הוא מן הרוגי ב״ד,

כי אין נבות חי כי מת – כי מצד המלך מיתתו בסייף ומצד קללת אלהים מיתתו בסקילה, אמרה עכ״פ הגם שנסקל אינו חי ונכלל בזה ענשו על המלך רק שנידון בסקילה שהיא חמורה ובה נכלל גם על המרידה שעכ״פ אינו חי.

קום רש – ממלכים ב׳ ט׳:כ״ו נראה שהמיתו גם בני נבות עמו ולא השאירו לו יורש, א״כ משפט הירושה למלך, או היא לו מ״מ (ע״פי משפט נכרי) במומתים על פשעם במלך.

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת, וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב קוּם רֵשׁ – תִּירַשׁ¹ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן – לא רצה² לָתֶת לְךָ אפילו בְכֶסֶף את הכרם שלו, כִּי עכשיו אֵין נָבוֹת חַי³ כִּי – אלא מֵת מיתת בית דין בסקילה⁴, ומשום שקילל את המלך נידון כהרוגי מלכות⁵ אשר נכסיהן למלך⁶:

1. רד״ק, מצודת ציון.

2. מצודת ציון.

3. מצד פגיעה במלך מיתתו בסייף ומצד קללת אלהים מיתתו בסקילה, אמרה איזבל הגם שנסקל אינו חי ונכלל בזה ענשו על המלך רק שנידון בסקילה שהיא חמורה ובה נכלל גם על המרידה שעל כל פנים אינו חי, מלבי״ם.

4. כך משמע מרד״ק.

5. רד״ק, מלבי״ם.

6. רש״י, מצודת דוד ויש אומרים, כי בן אחי אביו היה, ואותו ואת בניו הרג, והיה ראוי ליורשו, סנהדרין מח, ב.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טז) וַיְהִ֛י כִּשְׁמֹ֥עַ אַחְאָ֖ב כִּ֣י מֵ֣ת נָב֑וֹת וַיָּ֣קׇם אַחְאָ֗ב לָרֶ֛דֶת אֶל⁠־כֶּ֛רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י לְרִשְׁתּֽוֹ׃

And it came to pass, when Ahab heard that Naboth was dead, that Ahab rose up to go down to the vineyard of Naboth the Jezreelite, to take possession of it.

תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה כַּד שְׁמַע אַחְאָב אֲרֵי מִית נָבוֹת וְקָם אַחְאָב לְמֵיחַת לְכַרְמָא דְנָבוֹת יִזְרְעֶאלָה לְמֵירְתֵיהּ.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ המלך אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת מיתת בית דין, וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ: ס

תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל

(יז) וַֽיְהִי֙ דְּבַר⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ אֶל⁠־אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר׃

And the word of Hashem came to Elijah the Tishbite, saying,

תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה פִתְגַם נְבוּאָה מִן קָדָם יְיָ עִם אֵלִיָהוּ דְמִן תּוֹשָׁב לְמֵימַר.

(יז-יח) וזכר הכתוב שבא׳ הנבוא׳ אל אליהו שירד לקראת אחאב מלך ישראל אשר בשמרון, רוצה לומר שהיה מושבו בשמרון, לא שתמיד לא יזוז משם אלא לפי שמשם היה מולך על ישראל ועשה את כל הרעות והחמסים האלה.

וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי – מהעיר ששמה תושב¹ לֵאמֹר:

1. ראה מצודת ציון פרק יז׳ פס׳ א׳.

תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל

(יח) ק֣וּם רֵ֗ד לִקְרַ֛את אַחְאָ֥ב מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֣ר בְּשֹׁמְר֑וֹן הִנֵּה֙ בְּכֶ֣רֶם נָב֔וֹת אֲשֶׁר⁠־יָ֥רַד שָׁ֖ם לְרִשְׁתּֽוֹ׃

"Arise, go down to meet Ahab king of Israel, who dwells in Samaria; behold, he is at the vineyard of Naboth, where he has gone down to take possession of it.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

קוּם חוּת לִקֳדָמוּת אַחְאָב מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל דִי בְשֹׁמְרוֹן הָא הוּא בְּכַרְמָא דְנָבוֹת דִנְחַת תַּמָן לְמֵירְתֵיהּ.

הנה (הוא) בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו – שנו רבותינו הרוגי מלכות נכסיהן למלך. (שאר קיטעא כתוב בפסוק וינס יואב ברמז קע״א).

אשר בשמרון – לא אמר שימצא אחאב בשמרון, שהרי ירד לכרם נבות שהיה ביזרעאל, אלא: המלך אשר בשמרון. וכאשר שמע כי מת נבות ירד ליזרעאל לרשת כרם נבות (מלכים א כ״א:ט״ז). חשב כי הרויח והוא הפסיד.

מלך ישראל אשר בשמרון – רוצה לומר: שמושבו הוא בשמרון או ירצה בזה לפי מה שאחשוב והוא הנכון שהו׳ מלך ישראל אשר יושבים בשמרון לבד ומפני מלכו עליהם הוא שליט לעשות החמסי׳ שהוא רוצה לעשות וזה כי מפני היות בני השרים תחת ידו בשמרון הוכרחו השרים אשר ביזרעאל לרשת כרם נבות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

השאלות:

למה אמר אשר בשומרון.

אשר בשומרון ר״ל שאם היה בית מלכותו ביזרעאל היה לו טענה עליו מצד מורד כי אז היה הכרם לצורך בית מלכותו הכללי, לא כן אחר שבית מלכותו בשומרון.

קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מקום מלכותו¹ בְּשֹׁמְרוֹן, כי הִנֵּה הוא נמצא כעת² בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לאחר ששמע שמת, כדי לְרִשְׁתּוֹ: פ

1. כך משמע מרלב״ג.

2. רד״ק.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יט) וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ הֲרָצַ֖חְתָּ וְגַם⁠־יָרָ֑שְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ בִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר לָקְק֤וּ^א הַכְּלָבִים֙ אֶת⁠־דַּ֣ם נָב֔וֹת יָלֹ֧קּוּ הַכְּלָבִ֛ים אֶת⁠־דָּמְךָ֖ גַּם⁠־אָֽתָּה׃

And you shall speak to him, saying, 'Thus says Hashem, 'Have you killed and also taken possessions?' And you shall speak to him, saying, 'Thus says Hashem, 'In the place where dogs licked the blood of Naboth, dogs shall lick your blood, also yours.'"

א. לָקְק֤וּ א=לָקֲק֤וּ (חטף)

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּתְמַלֵיל עִמֵיהּ לְמֵימַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הַקְטַלְתָּא וְאַף אַחְסֵנְתָּא וּתְמַלֵיל עִמֵיהּ לְמֵימַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ בְּאַתְרָא דִלְחִיכוּ כַּלְבַיָא יַת דְמָא דְנָבוֹת יְלַחֲכוּן כַּלְבַיָא יַת דְמָךְ אַף דִילָךְ.

הרצחת וגם ירשת – ה״א השאלה, ותבא על פתיחת הדברים לשמוע המענה, ואף על פי שהדבר ידוע. וכן: הראית כי נכנע אחאב מלפני (מלכים א כ״א:כ״ט), הנגלה נגליתי (שמואל א ב׳:כ״ז), המן הסלע הזה (במדבר כ׳:י׳). וכן במלות השאלה: אי הבל אחיך (בראשית ד׳:ט׳), ויאמר לו איכה (בראשית ג׳:ט׳), מה זה בידך (שמות ד׳:ב׳), מה לך פה אליהו (מלכים א י״ט:ט׳), מה לך הים (תהלים קי״ד:ה׳).

הרצחת וגם ירשת – ידוע לבעלי העינים, כי זה היה יותר רע מענין דוד.

במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות – אין הרצון בזה שילקקו הכלבים את דם אחאב במקום שנסקל נבות כי על ברכת שמרון לקקו הכלבים דם אחאב כמו שנזכ׳ אחר זה אך הרצון בו כי במדרג׳ מיתת נבות שלא מת מית׳ עצמו ימו׳ אחאב וכמו שלקקו הכלבים את דם נבות כן ילוקו את דם אחאב ואפשר שנאמ׳ שהרצון בו כי במקום ההוא בעינו ילוקו הכלבי׳ את דמו אך מפני כי נכנע אחאב מפני השם ית׳ האריך לו זה עד ימי בנו ועם כ״ז נתקיים באחאב קצת זה הרע והו׳ שלקקו הכלבי׳ את דמו שנשטף מן הרכב על ברכת שמרון ואמר שם כי הזונו׳ רחצו להפליג בספור עונש אחאב והוא שהזונות הרוחצות בברכה ההיא רחצו מדמו והכלבים לקקו דמו.

(יט-כג) הל״ז הוא לפרסם חטא אחאב בדבר נבות וענשו הנפלא על זה החטא ושאר חטאיו ועונש איזבל על זה החטא כמו שיעיד לו אליהו כי זה כלו והדומה לו בזה הספור מקיים שי״י יתברך שופט האדם לפי מעשיו והוא פנה חזקה מפנות התורה.

ושיאמר אליו כה אמר השם הרצחת וגם ירשת, וה״א הרצחת היא אצלי ה״א השאלה, כאלו ישאלהו הרצחת אתה את נבות כאויב וירשת אותו כבן יכבד אב שיורש אותו להיותו בנו העובד אותו? והנה המאמר הזה דרך שאלה לראות תשובת אחאב אם יודה בהריגת נבות, ולזה נפסק הדבור הראשון ובאהו דבור אחר, ודברת אליו כה אמר ה׳ במקום אשר לקקו הכלבים וגומר, רוצה לומר ואחרי שיודה בפשע אשר עשה ושהוא היה בהריגתו שלא כדין אמור אליו שבעבור מה שלקקו הכלבים את דמו ילקקו דמך ג״כ, ולכן באו בזה שני דבורים, לפי שהראשון דרך שאלה, והשני הוא מה שישבהו אחרי תשובתו. והנה אליהו במצאו אותו אין ספק שדבר אליו מה שצוהו הש״י, ר״ל הרצחת וגם ירשת.

לקקו – ענין לחיכה, כמו: אשר ילק בלשונו (שופטים ז׳:ה׳).

הרצחת – כי מדעתו עשתה איזבל, ולזה אמר לו, היתכן שרצחת את נבות כאויב, וגם ירשת אותו כקרוב אהוב.

גם אתה – בא כפול לתוספת ביאור.

הרצחת וכי בדין הרגתו שתורישנו מצד נכסי הרוגי מלך למלך, הלא רצחת ברצח, ואיך עוד תורישנו?

וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲאם יתכן¹ כי רָצַחְתָּ – תרצח את נבות כאויב (כפי שעשתה איזבל בידיעתך²) וְכתוצאה מהריגתו גַם יָרָשְׁתָּ תירש אותו כאוהב³?! וגם מצד הרוגי מלכות אינך זכאי לרשת אותו, משום שרצחת אותו ולא נהרג במשפט צדק⁴, וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה בִּמְקוֹם – באופן⁵ ובמקום אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים בלשונם⁶ אֶת דַּם נָבוֹת כך יָלֹקּוּ – ילקקו הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה, ואכן נתקיים הדבר שליקקו הכלבים את דם אחאב מן הרכב על בְּרֵכַת שמרון⁷:

1. בתמיהה, רד״ק.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

5. רלב״ג.

6. מצודת ציון.

7. כמבואר לקמן פרק כב פס׳ לח, שגם שהזונות רחצו מדמו של אחאב והכלבים לקקו דמו רלב״ג.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כ) וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֶל⁠־אֵ֣לִיָּ֔הוּ הַֽמְצָאתַ֖נִי^א אֹֽיְבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר מָצָ֔אתִי יַ֚עַן הִתְמַכֶּרְךָ֔ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And Ahab said to Elijah, "Have you found me, my enemy?⁠" And he answered, "I have found you, because you have sold yourself to do that which is evil in the sight of Hashem.

א. הַֽמְצָאתַ֖נִי א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי (חטף)

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר אַחְאָב לְאֵלִיָהוּ הַאַשְׁכַּחְתָּא לִי בְעֵיל דְבָבִי וַאֲמַר אַשְׁכַּחִית חֲלַף דַחֲשַׁבְתָּא לְמֶעְבַּד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ.

התמכרך – מכרת את עצמך להכעיס את בוראך. התמכרך - כמו: והתמכרתם שם לאויביכם (דברים כ״ח:ס״ח).

You have sold yourself. You sold yourself to anger your Creator,⁠¹ התמכרת [=you have sold yourself], as in, "and there you will attempt to sell yourselves [והתמכרתם] to your enemies.⁠"²

1. You made yourself like a stranger. Achov went so far as to erase God's Name from the Torah and he replaced it with Baal's name throughout (Radak).

2. Devarim 28:68.

התמכרך – כמו התנכרך.

המצאתני אויבי – כלומר מצאת לי מקום להאשימני? וכן זאת הה״א כה״א הרצחת שפירשתי (רד״ק מלכים א כ״א:י״ט). ואחאב הפסיק לנבואה לאליהו בזה הדבר שאמר לו בתשלום הנבואה: הנני מביא אליך רעה (מלכים א כ״א:כ״א) עד: מפני ישראל (מלכים א כ״א:כ״ו).

התמכרך – כאילו מכר עצמו לעשות רע, וכל עניניו וכל עסקיו לרע.

ויונתן תרגם: דחשיבת, כלומר: כל מחשבותיך הם לעשות הרע.

ובדרש: אשר התמכר לעשות (מלכים א כ״א:כ״ה) – היאך היה עושה? מוחק האזכרות וכותב תחתיהם שם הבעל: בראשית ברא הבעל, וידבר הבעל, וזה שאמר הכתוב: החשבים להשכיח את עמי שמי (ירמיהו כ״ג:כ״ז).

המצאתני אויבי – רוצה לומר: האם מצאתני עתה ברע שתיעד לי עליו עונש כמנהגך ואמנם אמר זה לפי שחטא בדבר שלוחו בשלוח בן הדד ובהריגת נבות.

יען התמכרך לעשות הרע בעיני י״י – כל כך היה פונה לעשות הרע כאילו נמכר לזה התכלית.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

ועל זה השיבו אחאב המצאתני אויבי, ר״ל המצאתני חייב והורג נפש בדבר הזה אויבי, כאלו אמר שלא היה הוא בהריגת נבות ולא ידע ממנו דבר כי אם איזבל, ולכן הוא להיותו אויבו היה חושד אותו במה שלא עשה, ולכן אמר אליהו מצאתי וידעתי האמת שהיא עשתה הדבר בעצתך ובדעתך. ואמרו יען התמכרך לעשות הרע בעיני השם, פירושו יען אשר התנכרת כדי לעשות הרע כי התמכרך מגזרת (מלכים ב י״ב ו׳, ח׳) איש מאת מכרו, מאת מכירכם, והתמכרך ענינו עשית עצמך כאלו לא הכרת ולא ידעת דבר, יאמר שאחאב היה מכיר ויודע האמת שאיזבל הרגה את נבות בתחבולה, והיה אחאב מתנכר ועושה עצמו כאילו לא היה מכיר ולא היה יודע האמת מזה, וזהו התמכרך על דרך (בראשית מ״ב ו׳) ויתנכר אליהם.

המצאתני אויבי – אתה אויבי, וכי מצאת אותי חייב ואשם בדבר זה כאומר הלא איזבל עשתה זאת, ולא אני וחשב לכחש בפני הנביא, כאילו לא נעשתה מדעתו.

מצאתי – רצה לומר: הן מצאתי אותך חייב בדבר, כי ידעתי אשר נעשתה מדעתך.

התמכרך – מרוב השתדלותו בעבירות, חשבו כאילו מכר עצמו לעשות הרע.

השאלות:

מה השאלה המצאתני, והתשובה מצאתי, ולמה תפס לשון התמכרך.

המצאתני ר״ל וכי מצאת אותי בזה וכי אני רצחתיו והלא נהרג שלא על ידי רק ע״י איזבל,

ויאמר מצאתי שאתה הרוצח במה שהתמכרת לעשות הרע וכאילו אתה נמכר לאיזבל אשתך לענין עשות הרע שבזה אתה עבד לה לעשות פקודתה, וכל אשר עשתה יחשב כאילו עשיתו אתה.

התמכרך – מכרת עצמך, עבד אתה ליצרך, ומכר קרוב למגר ומגן שענינם סגירה ומסירה.

וַיֹּאמֶר אַחְאָב בהכחשתו את מעשיו¹ אֶל אֵלִיָּהוּ, הַמְצָאתַנִי – האם מצאת אותי חייב ואשם בדבר² שֶׁתְּיַעֵד לי עונש כהרגלך³ אֹיְבִי?! הרי איזבל עשתה זאת ולא אני⁴, וַיֹּאמֶר לו אליהו אכן מָצָאתִי אותך חייב בדבר, וידעתי כי נעשתה העוולה הזו מדעתך⁵ ואתה הוא הרוצח⁶, יַעַן – בגלל הִתְמַכֶּרְךָ – שמכרת את עצמך לעשות הרע⁷ ולהכעיס את בוראך⁸, ומרוב השתדלותך בעבירות⁹ נראה כאילו אתה נמכר לתכלית זו¹⁰ לאיזבל אשתך¹¹ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, ולכן כל אשר עשתה איזבל יֵחָשֵׁב כאילו אתה עשית אותו¹²:

1. מצודת דוד.

2. רד״ק.

3. רלב״ג.

4. מצודת דוד, מלבי״ם.

5. מצודת דוד.

6. מלבי״ם.

7. רד״ק, ועפ״י הדרש דרשו שהיה מוחק בתורה את שם ה׳ וכותב במקומו ״הבעל״.

8. רש״י.

9. מצודת דוד.

10. רלב״ג.

11. מלבי״ם.

12. מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כא) הִנְנִ֨י מֵבִ֤י^א אֵלֶ֙יךָ֙ רָעָ֔ה וּבִעַרְתִּ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וְהִכְרַתִּ֤י לְאַחְאָב֙ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֔יר וְעָצ֥וּר וְעָז֖וּב בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

Behold, I will bring evil upon you, and I will utterly sweep you away, and I will cut off from Ahab every male, both he who is shut up and he who is left at large in Israel.

א. מֵבִ֤י מ״ק-א=<חסר א׳>
• ל-קרי=מֵבִ֤יא

תרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל

הָא אֲנָא מַיְתֵי עֲלָךְ בִּישְׁתָא וַאֲפַלֵי בַתְרָךְ וֶאֱשֵׁיצֵי לְאַחְאָב יְדַע מַדַע וַאֲחִיד וּשְׁבִיק בְּיִשְׂרָאֵל.

הנני מבי – חסר אל״ף למ״ד הפעל מהמכתב, וכן ישי מות עלימו (תהלים נ״ה:ט״ז), שמן ראשי אל יני ראשי (תהלים קמ״א:ה׳), אשר החטי את ישראל (מלכים ב י״ג:ו׳).

משתין בקיר – דרך גוזמא, אפילו הכלב לא ישאיר לו.

ויונתן תרגם: ידע מדע, נראה כי דעתו כמו: משית בקירות לבו, שלא ישאר בכל ביתו בן דעת, כלומר: הקטנים הגדולים כלם יכרתו.

ועצור ועזוב – שלא ישאר לאחאב בישראל עצור ועזוב, שיאמר: זה נעצר מבית אחאב, או זה נעזב שלא הרגוהו, כי כלם יאבדו.

ואדוני אבי ז״ל פירש: עצור – הממון הנעצר בבתים, ועזוב – המקנה שיעזב בשדה שלא יאספהו הבית.

ורז״ל דרשו: עצור – בעולם הזה, ועזוב – לעולם הבא, כלומר שאין לו חלק לעולם הבא.

ועצור ועזוב – אבן עזרא שלא יהיו קצת נתפסים וקצת נעזבים, כמו רובי המלחמות, כי הכל ימותו.

משתין בקיר – הם הזכרים.

ועצור ועזוב בישראל – רוצה לומר: שיכרית לו מה שהוא עצור מביתו מישראל ומה שהוא עזוב והנה לפי דעתי עצור הוא כמו עוצר כי העוצר מביתו בישראל הוא המולך אחריו או הוא עצור בישראל להיות מלך או שר והעזוב הוא מה שהיה מהם שלא הניח לו ממשלה וכן היה כי יהור׳ מת ומתו אחריו כל בית אחאב או יהיה עצור רמז לע׳ בניו שהיו עצורים ביד גדולי המלך לגדל׳ ועזוב הוא מה שאינו מזרעו ביד אומן ומגדל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

הנה בעבור זה לא ישאר לך משתין בקיר ועצור ועזוב, והלשונות האלה כבר פירשתי אותם בקללת ירבעם (סי׳ י״ד י׳), שפירוש משתין בקיר הם הבנים הזכרים שהם משתינים בקיר. ועצו׳ הוא היורש עצר המלכו׳, ועזוב הוא אשר אין לו עוצר ולא ממשלה:

הנני מבי – מביא ק׳.

ובערתי – אפנה אחריך, לבל ישאר שארית מה.

משתין בקיר – זה הזכר, כי עושה קלוח מה שאין כן הנקבה.

עצור – העושר הכנוס בבית.

ועזוב – המקנה הנעזב בשדה.

בישראל – רצה לומר: בפרסום רב, למען יוסרו הכל.

ועל כן הִנְנִי מֵבִי אֵלֶיךָ רָעָה, וּבִעַרְתִּי – ואשמיד¹ אַחֲרֶיךָ לבל ישאר ממך כל שארית², וְהִכְרַתִּי – והשמדתי³ לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר – כל זכר⁴, וְעָצוּר – ואת העושר והממון⁵ וְעָזוּב – ואת המקנה⁶, ואעשה זאת בפרסום רב⁷ בְּיִשְׂרָאֵל:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. ראה פרק יד פסוק י׳.

4. רלב״ג, מצודת דוד ורד״ק מפרש אפילו הכלב לא יישאר לו וראה פירושים נוספים פרק יד׳ מס׳ י׳.

5. רד״ק בשם אביו רבי יוסף קמחי (הריק״ם), מצודת דוד. ורד״ק מפרש שלא יישאר הנעצרים והעזובים מבית אחאב. ורבותינו פירשו בסנהדרין קב: עצור בעולם הזה ועזוב לעולם הבא כלומר שאין לו חלק לעולם הבא.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

תרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל

(כב) וְנָתַתִּ֣י אֶת⁠־בֵּיתְךָ֗ כְּבֵית֙ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן⁠־נְבָ֔ט וּכְבֵ֖ית בַּעְשָׁ֣א בֶן⁠־אֲחִיָּ֑ה אֶל⁠־הַכַּ֙עַס֙ אֲשֶׁ֣ר הִכְעַ֔סְתָּ וַֽתַּחֲטִ֖א אֶת⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃

And I will make your house like the house of Jeroboam the son of Nebat and like the house of Baasa the son of Ahijah, for the provocation with which you have provoked Me and have caused Israel to sin.⁠"

תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְאֶתֵּן יַת בֵּיתָךְ כְּבֵית יָרָבְעָם בַּר נְבָט וּכְבֵית בַּעֲשָׁא בַּר אֲחִיָה עַל אַרְגָזוּתָא דְאַרְגֵיזְתָּא וְחַיַיבְתָּא יַת יִשְׂרָאֵל.

אל הכעס אשר הכעסת – רוצה לומר: על הכעס.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

ואמר עוד שיעשה ביתו כבית ירבעם וכבית בעשא, בעבור הכעס אשר הכעיס את השם.

וחוץ מחטא זה (שהיה ע״י איזבל) ונתתי את ביתך וכו׳ אל הכעס וכו׳ בע״ז ובעלים.

וכן תענש על הרע שעשית בנוסף לחטא זה שהיה ע״י איזבל¹, וְנָתַתִּי – וְאֶתֵּן אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה אֶל – על² הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ אותי וַתַּחֲטִא – שהחטאת אֶת יִשְׂרָאֵל בעבודה זרה³:

1. מלבי״ם.

2. רלב״ג.

3. מלבי״ם.

תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כג) וְגַ֨ם⁠־לְאִיזֶ֔בֶל דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ לֵאמֹ֑ר הַכְּלָבִ֛ים יֹאכְל֥וּ אֶת⁠־אִיזֶ֖בֶל בְּחֵ֥ל יִזְרְעֶֽאל׃

And Hashem also spoke of Jezebel, saying, "The dogs shall eat Jezebel at the ramparts of Jezreel.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְאַף עַל אִיזֶבֶל גְזַר יְיָ לְמֵימַר כַּלְבַיָא יֵיכְלוּן יַת אִיזֶבֶל בְּאַחְסָנַת יִזְרְעֶאל.

בחל יזרעאל – בבקעת יזרעאל. בחל – תרגומו של גיא.

In the valley of Yizreil. In the valley of Yizreil. "בחיל" is the Aramaic translation of "valley.⁠"

בחיל יזרעאל – בבקעת יזרעאל, תרג׳ של גיא.

בחל יזרעאל – תרגום יונתן: גיא חוליתא. ועוד תרגם: באחסנת. ולדעתו, חסר קו״ף, והוא כמו: בחלק יזרעאל (מלכים ב ט׳:י׳,ל״ו-ל״ז), וכן אמר במקום אחר: בחלק יזרעאל (מלכים ב ט׳:י׳).

בחל יזרעאל – חומה, כמו ״חיל וחומה, אבן ג׳אנח פי׳ חל וחומה, מתרגם ״גיא חלתא״, כי ביתה בקיר החומה, והוא החפירה שעושים סמוך לחומה לבצר אותה.

בחל יזרעאל – רוצה לומר: בגיא יזרעאל או הוא מישור ואפשר שיהיה מענין חיל וחומה כי אצל החומ׳ אכלו הכלבים את בשר איזבל כמו שיתבאר במה שיבא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

ולפי שאיזבל היא היתה במעל הזה, אמר שהכלבים יאכלו את דמה בחלק יזרעאל, שהוא היה המקום שנהרג בו נבות, והנה לא אמר כזה לאחאב לפי שידע הנביא שהיא צותה להרוג את נבות בעצם וראשונה, אבל היתה הקללה אשר זכר לאחאב.

בחל – היא חומה נמוכה, כמו: ותעמוד בחל (שמואל ב כ׳:ט״ו).

וגם – ומה שאמרת שאיזבל עשתה הרציחה זאת גם לאיזבל דבר ה׳ וכו׳.

וְעל מה שאמרת שאיזבל עשתה את הרציחה של נבות¹, גַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר, הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל – בבקעת² יִזְרְעֶאל:

1. מלבי״ם.

2. רש״י, רד״ק ותרגום יונתן. ויש מפרשים בחומה נמוכה, רלב״ג, מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כד) הַמֵּ֤ת לְאַחְאָב֙ בָּעִ֔יר יֹאכְל֖וּ הַכְּלָבִ֑ים וְהַמֵּת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יֹאכְל֖וּ ע֥וֹף הַשָּׁמָֽיִם׃

The dogs shall eat he that dies of Ahab in the city; and the fowls of the air shall eat he that dies in the field.⁠"

תרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

דִימוּת לְאַחְאָב בְּקַרְתָּא יֵיכְלוּן כַּלְבַיָא וְדִימוּת לֵיהּ בְּחַקְלָא יֵיכְלוּן עוֹפָא דִשְׁמַיָא.

ואז המת לאחאב בעיר וכו׳ וזה נתקיים בימי יהוא.

הַמֵּתים שיהיו לְבית אַחְאָב בָּעִיר לא יזכו לקבורה וְיֹאכְלוּ אותם הַכְּלָבִים, וְהַמֵּתים שיהיו לבית אחאב בַּשָּׂדֶה גם לא יזכו לקבורה וְיֹאכְלוּ אותם עוֹף הַשָּׁמָיִם, וזה נתקיים בימי יהוא¹:

1. מלבי״ם.

תרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כה) רַ֚ק לֹא⁠־הָיָ֣ה כְאַחְאָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הִתְמַכֵּ֔ר לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ אֲשֶׁר⁠־הֵסַ֥תָּה אֹת֖וֹ אִיזֶ֥בֶל אִשְׁתּֽוֹ׃

Indeed, there was none like Ahab who sold himself to do that which was evil in the sight of Hashem, whom Jezebel his wife incited.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

לְחוֹד לָא הֲוָה כְאַחְאָב דַחֲשִׁיב לְמֶעְבַּד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ דְאַטְעִיאַת יָתֵיהּ אִיזֶבֶל אִתְּתֵיהּ.

רק לא היה כאחאב – הכתוב מעיד עליו שלא היה במלכים כמותו, שירבעם וכל אשר אחריו עבדו את העגלים מיראה, אם יעלה העם ירושלים, תשוב הממלכה לבית דוד, וזה הוסיף הבעל והאשרה להכעיס.

התמכר – נמכר לעבודה זרה.

ראיתי בירושלמי (ירושלמי סנהדרין י׳:ב׳): חיאל בית האלי שושבינו היה, ובכל יום שם דמיו ונתן לעבודה זרה.

But there was none likes of Achov. Scripture testifies about him that there was none among the kings like him,⁠¹ for Yerovom and all those after him worshiped the calves out of fear, that if the people would go up to Yerusholayim, the kingdom would revert to the House of Dovid, but this one added the Baal and the Asheirah to anger [God].

Sold himself. He was sold to idolatry. I saw in [Talmud] Yerushalmi that Chiel from the house of Eli was his advisor, and every day he would estimate his value and give it to the pagan deities.⁠²

1. Achov surpassed all his predecessors in doing evil.

2. Talmud Yerushalmi Maseches Sanhedrin 10:2.

רק לא {היה} כאחאב – הכתוב מעיד עליו שלא היה רשע במלכים כמותו שירבעם וכל אשר קמו אחריו עבדו את העגלים מיראה אם יעלה העם ירושלים תשוב המלוכה לבית דוד (מלכים א י״ב:כ״ז), וזה הוסיף עליהם הבעל והאשירה.

התמכר – כמו התנכר.

רק לא היה כאחאב – כי ירבעם והבאים אחריו אף על פי שעבדו העגלים כוונתם לשמים, אבל אחאב עבד הבעל והאשרה כשאר העבודה זרה. לפיכך אמר: ויתעב מאד וגו׳ ככל אשר עשו האמרי (מלכים א כ״א:כ״ו).

אשר הסתה – הדגש תמורת נח.

הסתה – תרגום יונתן: דאטעיאת.

רק לא היה כאחאב – כלומר לא היה מעולם, כטעם לא ימצא (שמואל א י״ג:י״ט).

רק לא היה כאחאב – כל זה אמר לו אליהו.

לפי שלא היה ירבעם ולא בעשא כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני השם בפתוי והסתת אשתו, כי הוא הרע מהם והכעיס השם בלכתו אחרי הגלולים, לא כירבעם שהיה כוונתו לשמים עם היותו עושה העגלים.

הסתה – ענין פתוי.

רק לא היה וכו׳ – רוצה לומר: הסיבה שהרשיע אחאב מכולם, רק באה בעבור אשר הסיתה אותו איזבל אשתו.

רק ר״ל בכל המלכים הרשעים לא היה אחד כאחאב, כי כולם עשו הרע מדעת עצמם, והוא התמכר לרצון אחרים יען שהסתה אותו איזבל.

ואליהו הוסיף ואמר לו¹ שֶׁרַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לרצון איזבל² לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה שלא היה במלכים כמותו, שירבעם וכל אשר אחריו עבדו את העגלים מיראה, שפחדו שאם יעלה העם לירושלים תשוב הממלכה לבית דוד, ואילו אחאב הוסיף לעבוד את הבעל והאשרה להכעיס³, וזה מֵחֲמַת⁴ אֲשֶׁר הֵסַתָּה – פִּתְּתָה⁵ אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ⁶:

1. רלב״ג, מלבי״ם בפס׳ כו׳.

2. מלבי״ם.

3. רש״י, רד״ק.

4. מצודת דוד.

5. מצודת ציון.

6. מכאן דרשו חז״ל שכל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, ב״מ נט, א.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כו) וַיַּתְעֵ֣ב מְאֹ֔ד לָלֶ֖כֶת אַחֲרֵ֣י הַגִּלֻּלִ֑ים כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהֹוָ֔הי״י֔ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

And he acted abominably in following idols, according to all that the Amorites had done, whom Hashem cast out before the Children of Israel.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאַרְשַׁע לַחְדָא לִמְהַךְ בָּתַר טַעֲוָתָא כְּכָל דַעֲבַדוּ אֱמוֹרָאָה דְתַרִיךְ יְיָ מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

ויתעב מאוד – ויתעב את ישראל מאוד ללכת אחרי הגילולים וגו׳.

כי הנה אחאב היה כאמורי עצמו בענין הע״ז, וכל זה היה מאמר אליהו בקללתו. הנה התבאר מזה שכל מה שאמר השם יתברך לאליהו דבר לאחאב, ועוד הוסיף עליהם כפי ענין דבריו מה שראוי:

הוריש – גירש.

ויתעב מאד – עשה מעשים תעובים, ללכת אחר העבודת גלולים כאנשי האמורי.

וחוץ מזה גם באיכות וכמות הרע התעיב מאד, כי ירבעם ויתר המלכים עשו זאת רק כדי שלא ימרדו בם בלכתם לירושלים אבל אחאב עשה ככל אשר עשו האמורי ולא האמין בה׳ כלל, וכל אלה הדברים דבר אליו אליהו.

הגלולים – האלילים היותר מתועבים כגלל.

וַיַּתְעֵב – ועשה מעשים מתועבים¹ מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים, ולא היתה כוונתו לשמים, אלא עבד אותם² כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ – גירש³ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ולא האמין בה׳ כלל⁴: פ

1. מצודת דוד.

2. רד״ק.

3. מצודת ציון.

4. מלבי״ם.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כז) וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אַחְאָ֜ב אֶת⁠־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וַיִּקְרַ֣ע בְּגָדָ֔יו וַיָּשֶׂם⁠־שַׂ֥ק עַל⁠־בְּשָׂר֖וֹ וַיָּצ֑וֹם וַיִּשְׁכַּ֣ב בַּשָּׂ֔ק וַיְהַלֵּ֖ךְ אַֽט׃

And it came to pass, when Ahab heard those words, that he tore his clothes, and put sackcloth upon his flesh, and fasted, and lay in sackcloth, and went slowly.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוַה כַד שְׁמַע אַחְאָב יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וּבְזַע יַת לְבוּשׁוֹהִי וַאֲסַר סַקָא עַל בִּסְרֵיהּ וְצָם וּשְׁכִיב בְּסַקָא וְהַלִיךְ יָחֵיף.

וישם שק על בשרו – א״ר אבהו לפי שתפש יעקב אבינו את השק לא זז מבניו ומבני בניו עד סוף כל הדורות. אחאב – וישם שק על בשרו. יהורם וירא העם והנה השק על בשרו. מרדכי וילבש שק ואפר.

ויהלך אט – יחף.

And walked barefoot. [He walked] barefoot.⁠¹

1. Alternatively, Achov walked slowly [לאט], like a mourner or like one who is under a ban (Ralbag).

ויהלך אט – מוטה, ותרגום יחף.

וישם שק על בשרו – וצם והלך אט ובלילה שכב בשקו.

ויהלך אט – הלך בתוך ביתו לאט כאדם דואג.

ויונתן תרגם: והלך יחיף.

וישם שק על בשרו ויצום – רוצה לומר: שלבש בגדי שק שהם עשויים משער קשה והתענה ושכב בלילה בבגדי שק והלך בנחת כאבל וכמנודה או ירצה באמרו ויהלך אט שכבר הלך בסתר שלא יראוהו האנשים כאבל וכמנודה.

וזכר הכתוב שאחאב התפעל מדברי אליהו ויקרע את בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק וילך לאט, ר״ל שהיה הולך בתוך ביתו לאט אחת הנה ואחת הנה, כאדם המתאבל דואג וחושב מחשבות לדעת מה יעשה. וכבר אמרו חז״ל (ב״ר סוף פר׳ פ״ד צ״ד ע״ד), אמר ר׳ אבהו לפי שתפש אבינו יעקב את השק לפיכך לא זז מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, אחאב וישם שק במתניו, יהורם (מלכי׳ ב׳ ו׳) והנה השק על בשרו, מרדכי (אסתר ד׳ א׳) וילבש שק ואפר. העירו בזה שהיתה תשובתם וצעקתם של כל אלה שלמה כצעקת יעקב ושקם כשקו. ובפרקי רבי אליעזר (פר׳ מ״ג) אמרו, ששלח וקרא ליהושפט מלך יהודה והיה נותן לו מלקות ארבעים בכל יום שלש פעמים, ובצום ותענית ותחנונים ותפלה היה משכים ומעריב לפני המקום ונתרצה לו, להודיעך כח התשובה.

אט – בנחת, וכן: לאט לי לנער (שמואל ב י״ח:ה׳).

ויהלך אט – הלך בנחת הנה והנה, כדרך אדם הדואג ומתאבל, ומחשב מה לעשות לתקן הדבר.

וילך אט – כאדם מצר ודואג, לשון ואני אתנהלה לאטי (וישלח).

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ¹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בלילה² בַּשָּׂק העשוי משיער קשה³, וַיְהַלֵּךְ בתוך ביתו⁴ אַט – יָחֵף⁵ לְאַט⁶ וּבְנָחַת הנה והנה, כדרך אדם הדואג ומתאבל, ומחשב מה לעשות לתקן הדבר⁷: ס

1. ובמדרש, אמר ר׳ אבהו לפי שתפש יעקב אבינו את השק לא זז מבניו ומבני בניו עד סוף כל הדורות, אחאב ״וישם שק על בשרו״, יהורם ״וירא העם והנה השק על בשרו״, מרדכי ״וילבש שק ואפר״, ילקוט שמעוני.

2. רד״ק.

3. רלב״ג.

4. רד״ק.

5. רש״י.

6. רד״ק.

7. מצודת דוד. ובמדרש, שלח וקרא ליהושפט מלך יהודה והיה נותן לו ארבעים מלקות שלש פעמים ביום, והיה מענה נפשו בצום, והיה משכים ומעריב לפני הקב״ה בתפילה ובתחנונים ונתרצה לו, להודיעך כח התשובה, ויש אומרים אם היה רגיל לאכול בשלש שעות ביום אוכל בו׳ שעות, בו׳ שעות אוכל בט׳ שעות, ילקוט שמעוני.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כח) וַֽיְהִי֙ דְּבַר⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ אֶל⁠־אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר׃

And the word of Hashem came to Elijah the Tishbite, saying,

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה פִתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִם אֵלִיָהוּ דְמִן תּוֹשָׁב לְמֵימָר.

הראית כי נכנע – הנה כמו זאת החזרה בענין ישעיה וחזקיה (מלכים ב כ׳:ג׳-ד׳), וכבר העירותי ע״ז בכלל הספקות שכתבתי בספר כסף סיגים, ואלו סודות נפלאות ומי חכם ויבין אלה¹ והכל אוצר י״י יבוא.

1. השוו ללשון הפסוק בהושע י״ד:י׳.

(כח-כט) והשם יתברך יען לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה, אמר לאליהו הראית כי נכנע אחאב מלפני, ר״ל שלא שב מפחד העונש כי אם מגדולת האדון ה׳ צבאות, לכן יאריך אליו אפו ולא יהיה הרעה הגזורה בימיו כי אם בימי בנו:

וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי – מארץ ששמה תושב¹ לֵאמֹר:

1. ראה רש״י פרק יז׳ לעיל פס׳ א׳.

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמקראות שלובותהכל

(כט) הֲֽרָאִ֔יתָ כִּֽי⁠־נִכְנַ֥ע אַחְאָ֖ב מִלְּפָנָ֑י יַ֜עַן כִּֽי⁠־נִכְנַ֣ע מִפָּנַ֗י לֹֽא⁠־אָבִ֤י^א הָרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָרָעָ֖ה עַל⁠־בֵּיתֽוֹ׃

"See how Ahab has humbled himself before Me? Because he has humbled himself before Me, I will not bring the evil in his days; but in his son's days I will bring the evil upon his house.⁠"

א. אָבִ֤י מ״ק-א=<ב׳ חס׳ א׳>
• ל-קרי=אָבִ֤יא

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

הַחֲזִיתָא אֲרֵי אִתְכְּנַע אַחְאָב מִן קֳדָמַי חֲלַף דְאִתְכְּנַע מִן קֳדָמָי לָא אַיְתֵי בִישְׁתָא בְּיוֹמוֹהִי בְּיוֹמֵי בְּרֵיהּ אַיְתֵי בִּישְׁתָא עַל בֵּיתֵיהּ.

הראית כי נכנע אחאב – מלמד ששלח וקרא ליהושפט מלך יהודה והיה נותן לו מלקות ארבעים שלש פעמים ביום והיה מענה נפשו בצום והיה משכים ומעריב לפני הקב״ה בתפלה ובתחנונים ונתרצה לו להודיעך כח התשובה. ויש אומרים אם היה רגיל לאכול בשלש שעות ביום אוכל בו׳ שעות, בו׳ שעות אוכל בט׳ שעות מהו ויהלך אט אריב״ל שהלך יחף.

לא אביא הרעה – רעת ביתו לא אביא בימיו, אבל גזירת: ילוקו הכלבים את דמו (מלכים א כ״א:י״ט), אי אפשר לבא בימי בנו, אלא עליו.

I will not bring the evil. The disaster of this house I will not bring in his days, but the decree that the dogs will lick his blood is not possible to come in the days of his son, but upon him.

לא אביא הרעה בימיו – אבל גזירת ילוקו הכלבים את דמך (מלכים א כ״א:י״ט) אי אפשר לבוא בימי בנו אלא בימיו.

לא אבי הרעה בימיו – חסר אל״ף למ״ד הפעל מהמכתב.

לא אביא הרעה בימיו – ידמה שלולא כי נכנע אחאב מפני השם היה מת על יד יהוא בחלקת נבות היזרעלי ושם ילקקו הכלבים דמו אך מפני שנכנע אחאב מפני הש״י האריך הש״י הרעה הזאת עד ימי בנו ובו נתקיי׳ כל היעוד הרע ועכ״ז הנה מפני ששלח בן הדד בשלום היתה נפשו ונהרג ברמות גלעד ושם לקקו הכלבים את דמו שנשטף מן הרכב.

הל״ט הוא להודיע שכאשר יעד הש״י יעוד רע לאיש על חטאו ונכנע מלפני הש״י הנה הש״י ינחם על הרעה ההיא ולזה תמצא שזכר כי מפני שנכנע אחאב מלפני הש״י אמר שלא יביא הרעה שיעד לו בימיו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כח]

לא אבי – אביא ק׳.

הראית – האם נותן אתה לב לראות, אשר נכנע אחאב מלפני, ורצה לומר: לא מפחד העונש, כי אם מגדולת האדון ה׳.

כי נכנע אחאב מלפני יש הבדל בין מלפני ובין מפני, שמלפני הוא מפני גדלו ורוממתו ומפני הוא מפני יראת העונש, הנכנע מלפניו ישתדל להתקרב אל ה׳ ולעבדו ויכנע מרוממתו, והנכנע מפניו יתחבא ויברח מפניו להנצל מענשו, ר״ל הגם שידמה לך שנכנע מלפני אינו כן כי רק נכנע מפני מיראת העונש, ולכן ע״י שנכנע מפני לא אביא הרעה בימיו וע״י שלא נכנע מלפני אביא הרעה בימי בנו ולא תבוטל הגזרה בהחלט, ומבואר שאם לא היה אחאב נכנע אז היה מחויב שימשח יהוא תיכף בעת ההיא ע״י אליהו והיה הורג את אחאב עם ביתו תיכף, שעז״א ה׳ לאליהו ואת יהוא תמשח למלך, וע״י תשובתו נתאחר הדבר עד אחר לקיחת אליהו ומות אחאב ונמשח יהוא ע״י אלישע, וכן היה ראוי שימשח אליהו אז את חזאל ושיתקיים תיכף מ״ש והיה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו, וגם זה נדחה מפני תשובתו, ועז״א בסימן הבא וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם, שכ״ז נמשך ע״י תשובתו, ונדחה משיחת חזאל עד ימי אלישע.

על ביתו – אך עליו אביא, שימות בלא עתו וילך בלי חמדה.

הֲרָאִיתָ – האם שמת לב¹ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי, יַעַן – ומפני כִּי נִכְנַע מִפָּנַי מיראת העונש² לֹא אָבִיא (אבי כתיב) הָרָעָה בְּיָמָיו, אלא בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ³, למעט גזרת ״יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ״ שתתקיים בו⁴:

1. מצודת דוד.

2. מלבי״ם מבאר כי ישנו הבדל בין ״מלפני״ ובין ״מפני״, ״מלפני״ הוא מפני גדלו ורוממתו, ו״מפני״ הוא מפני יראת העונש, ולכן ע״י שנכנע מפני העונש ה׳ לא הביא הרעה בימיו, אך מכיוון שלא נכנע באמת מלפניו לא ביטל את הגזירה אלא דחה אותה לימי בנו. ומצודת דוד מפרש כי לא נכנע מפחד העונש אלא מגדולת האדון ה׳.

3. ולולא שנכנע אחאב מפני השם היה מת על יד יהוא בחלקת נבות היזרעאלי ושם היה אמור להתקיים העונש שילקקו הכלבים דמו, אך מפני שנכנע האריך הש״י את הרעה הזאת עד ימי בנו, רלב״ג .

4. רש״י.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Melakhim I 21, Biblical Parallels Melakhim I 21, Olam HaMikra Melakhim I 21, Targum Yonatan Melakhim I 21, Yalkut Shimoni Melakhim I 21, Rashi Melakhim I 21 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Melakhim I 21, Radak Melakhim I 21, R. Binyamin b. Yehuda Melakhim I 21, R. Yosef ibn Kaspi Melakhim I 21, Ralbag Melakhim I 21, Ralbag Toalot Melakhim I 21, Abarbanel Melakhim I 21, Minchat Shai Melakhim I 21, Metzudat Zion Melakhim I 21, Metzudat David Melakhim I 21, Malbim Melakhim I 21, Hoil Moshe Melakhim I 21, Mikraot Sheluvot Melakhim I 21

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון